•°«כותבת מהלב»°•

טוב, אז, אני לא ממש יכולה לכתוב פה שום דבר בינתיים, עד שהתוכנית שלי תתממש.

מי שמגיע לו, כבר יודע אותה, או יידע אותה עם הזמן. [:

אז בינתיים... אני שמה פה שיר מדהים - אתם חייבים לשמוע אותו!

המילים שלו מדהימות, אז תקראו את המילים בזמן שאתם שומעים את השיר.

להגיד שאני שמה אותו במקרה? ממש לא. כמעט כל מילה פה מתחברת לי לנושא

הכאוב שמאוד מעסיק אותי עכשיו.

כשאתם קוראים את השיר? אל תקחו את למקום רומנטי, לפחות לא כשאתם מקשרים

את השיר אליי... נכון, זה שיר רומנטי במקור שלו. אבל אני לקחתי אותו למקומות שלי, שהם, כעיקרון,

מה שקורה כשאת מאבדת לגמרי את מי שהיה החבר הכי טוב שלך עד לפני פחות מחודש. 

אז די עם החפירות שלי! והנה השיר המדהים הזה.

קישור לשיר, אם אתם רוצים: http://www.youtube.com/watch?v=aTwuicV4Kqg&feature=related.

State of Shock - Bset I Ever Had

Now I know I messed up bad,

you were the best I ever had.

I let you down in the worst way,

it hurts me every single day.

I'm dying to let you know...

Now I'm here to say I'm sorry,

and ask for a second chance.

Cause when it all comes down to the end,

I could sure use a friend.

So many things I would take back -

you were the best I ever had.

I don't blame you for hating me -

I didn't mean to make you leave.

You and I were living like a love song...

I feel so bad, I feel so bad that you're gone.

Now I know you're the only one that I want -

I want you back, I want you!

Now I'm here to say I'm sorry,

and ask for a second chance.

Cause when it all comes to the end...

I could sure use a friend.

Now I'm here to say I'm sorry,

and ask for a second chance.

All I want to do is make it up to you,

cause when it all comes down to the end...

You were the best I ever had.

We fell inlove for a reason,

now you're leaving,

and I just want you back.

So many things we believed in,

now you're leaving, and words won't bring you back.

I'll never let go of the heart I broke...

You and I were living like a love song...

Now I know you're the only one that I want -

I want you back, I want you!

Now I'm here to say I'm sorry,

and ask for a second chance.

All I want to do is make it up to you,

cause when it all comes down to the end...

I could sure use a friend.

Now I'm here to say I'm sorry,

and ask for a second chance.

All I want to do is make it up to you,

cause when it all comes down to the end...

You were the best I ever had.

I can't believe that I threw away all our dreams,

I can't believe now that you're gone, how much you mean to me.

I feel so bad, I feel so bad -

you were the best I ever had.

I can't believe that I threw away all our dreams,

I can't believe now that you're gone, how much you mean to me.

I feel so bad, I feel so bad -

you were...

You were the best I ever had.

בוכה...

כמו שלא בכיתי כבר הרבה זמן.

עכשיו אני מבינה, שלא משנה מה אני אעשה? כבר איבדתי אותו, מזמן.

האמת? ניצלתי את כל ה"חגים" שהיו לנו, איחלתי שנה טובה וגמר חתימה טובה כדי שאני לא אצטרך לכתוב פה מה אני מרגישה,

מה עובר עליי. התחבאתי מאחוריי הכל, אבל אני לא יכולה יותר, כי זה יתפוצץ בסוף... בעצם, זה כבר מתפוצץ, האמת.

ולא, אף חברה שאני לא אדבר איתה לא תצליח להוציא ממני את כל מה שאני באמת מרגישה... אפילו לא החברות מישרא,

שבאמת מכירות אותי הכי טוב שאפשר.

לא יודעת, אני פשוט לא יכולה להיות יותר מדי חשופה, להראות שיותר מדי כואב, להראות שנפגעתי, להראות שאני מרגישה

שאני נופלת ואני לא יודעת לאן.

הנה, אפילו עכשיו, אתם יודעים? אפילו פה, בבלוג, אני מתקשה למצוא את המילים ולכתוב. כאילו שאם אני לא אכתוב זה יגיד

שלא כואב, זה יעשה שזה לא קורה.

אבל אני יודעת שזה לא, עם כל ההדחקות שלי, אני יודעת שזה שאני לא אדבר על זה, לא יגרום לזה להיעלם, או לעשות כאילו

זה לא קורה בכלל.

טוב, אז על מה אני חופרת כבר הרבה שורות, אבל לא מסבירה שום דבר? לא יודעת, כי אולי הבטחתי שאני באמת לא אכתוב

על זה. אבל אני לא יכולה לא לכתוב, אני לא יכולה לא לספר, אני לא יכולה לא לכתוב עליו פה. כמו שאמרתי לו - הוא חלק

מאוד חשוב מהחיים שלי, והוא לא יכול לצפות ממני לא לכתוב על מישהו מאוד חשוב שנמצא בחיים שלי. אבל אני מקווה שהוא

יבין אותי בסופו של דבר... הרי הוא לא יכול לשים את עצמו במקומי.

אז מה בעצם קורה עכשיו? אם הייתי יודעת, הייתי כותבת את זה ברור, אבל אני לא יודעת. מה שאני כן יודעת זה שהחברים

הכי טובים אנחנו כבר מזמן לא...

משהו נהרס, משהו הלך לאיבוד בדרך. כל המריבות האלה [שלרובן אני גרמתי], כל הפרצופים שלי, כל הקונצים, כל המשחקים
האלה. כל אלה יצרו את מה שאיכשהו נשאר מהקשר שלנו. או לפחות משהו שמתיימר להיות הקשר שלנו. אבל הוא לא בדיוק

נקרא "קשר". לפחות בעיניי...

הייתה לנו שיחה לפני כמה זמן, אני חושבת ששבוע שעבר... אני לא אפרט, כי אני בעלת זכרון מאוד סלקטיבי, מה שאומר שאני

זוכרת רק מה שאני רוצה לזכור. ואת השיחה ההיא? היו בה יותר מדי דברים שאני פשוט לא רוצה לזכור.

בואו פשוט נאמר שהיא הייתה מאוד קשה, אחת הקשות שהיו לי. ובואו נגיד שפרצתי בבכי תמרורים ישר אחרי שניתקתי,

למרות שהשיחה נגמרה ממש טוב. ובואו נאמר שאם היינו צרודים כמה ימים, זה בגלל הצעקות שהיו בשיחה הזאת. ובואו נגיד

שהיא הייתה בטלפון... ובואו נגיד שעכשיו אנחנו מתחילים מההתחלה, מתחילים מאפס.

כן, זה מה שאנחנו עושים.

מישהו שהיה עד לא מזמן, ממש כמה שבועות, הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם, נהיה סתם מישהו, עוד מישהו מהשכבה,

סתם ידיד שלי. עוד אחד שקיים בעולם הזה.

מישהו שעד לפני כמה שבועות הייתי הבן אדם הכי קרוב אליו, אחד האנשים הכי חשובים לו, מישהי שהוא מספר לה הכל,

סומך עליה, החברה הכי טובה שלו... עכשיו אני סתם, אני עוד ידידה, אני עוד מישהי לא חשובה, מישהי שפשוט נמצאת שם,

ואם היא תלך? אז זה לא סוף העולם.

וזה כואב לי, אתם יודעים את זה? אני כותבת את המילים האלה ופשוט מתחילה לבכות, כמו טיפשה!

אני לא מבינה איך הגענו לזה, מה נהיה מאיתנו? איך הגענו למצב הזה, שהוא אומר לי שאם ננתק קשר, זה לא יהיה סוף

העולם?! איפה זה שאמר לי שאני הבן אדם הכי קרוב אליו? איפה זה שאמר לי שאני הדבר היחיד האמיתי שיש לו בחיים?

איפה זה שאמר לי שאני בין האנשים הכי חשובים לו בעולם? איפה זה שאמר לי שהוא ימות רק מהמחשבה על לאבד אותי?

או בקיצור - איפה החבר הכי טוב שלי? כל-כך הרבה שאלות אליו, לעצמי... ואפס תשובות, זה מה שנשאר לי - אפס תשובות.

אוקיי, כן, להתחיל מההתחלה, להתחיל מאפס, אנחנו רק ידידים, אנחנו סתם ידידים. זאת אומרת, אנחנו כלום, בעצם. מה זה

"סתם ידידים"? יש לי מלא "סתם ידידים".

אני רוצה את החבר הכי טוב שלי... אבל הוא כבר לא, עכשיו אנחנו מתחילים מההתחלה, מנסים להחזיר את הקשר הכי מדהים

שהיה לי עם מישהו, קשר שרציתי לשמור עליו, אבל לא הצלחתי. קשר שאני לא יודעת אם נוכל להחזיר.

ועכשיו, אחרי שסוג של איבדתי אותו? רק עכשיו אני מעריכה את הקשר שלנו, אותו, את מה שהיינו אחד בשביל השני. רק עכשיו

אני מתגעגעת לכל הדברים שהיו לנו ביחד... השיחות המפגרות, הבדיחות הפרטיות [הרבות!], השטויות, השיחות הרציניות,

הצחוקים, ה"ביחד" שלנו, השתיקות, זה שסמכנו אחד על השני בעיניים עצומות.

וזה כבר לא, אתם יודעים? אין את זה.

אין שיחות מפגרות, כמעט שאין שיחות בכלל [בבצפר, יענו]. אין שיחות רציניות, כי הוא כבר לא מספר לי כלום, וגם אני לא מספרת

לו כלום. כמעט ואין צחוקים, אין ב"יחד". גם אין שתיקות, שזה אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות איתו - לשתוק. לשים מוסיקה

[רצוי של שלמה ארצי], לשבת או לשכב איפשהו, להסתכל למעלה או לא משנה לאיפה, ופשוט לשתוק. דקת שלמות בלי להגיד

כלום. הוא בין היחידים שאני יכולה לשתוק איתם בלי שזה יהיה מביך, מפחיד, מוזר, מעצבן. כי זה פשוט הוא...

ועכשיו אין את זה, אין כלום. ואני מתגעגעת, אתם יודעים? אני מתגעגעת לכל מה שהיה ושכבר אין. לשיחות איתו, לצחוקים,

לשטויות, להקשבה שלו, לדיבורים שלו, לחפירות שלנו, לאיך שהוא היה מסתכל עליי, וישר הייתי מחייכת, לא משנה מה.

אני מתגעגעת לחיוכים שלו, שאיך שהייתי רואה אותם, ישר הכל היה הופך לבסדר.

אני מתגעגעת לחיבוקים שלו, שתמיד כשהייתי מחובקת בתוך הידיים הענקיות שלו, ידעתי שהכל יהיה בסדר, כי הוא פה, החבר

הכי טוב שלי פה עכשיו, והוא לא הולך לשום מקום, גם אם אני אתחנן שהוא יילך. אני מתגעגעת אליו, בעיקר, ולכל מה שבא איתו.

אבל אין מה לעשות עכשיו, רק להשאיר את זה ככה, לקוות שזה יחזור... אני יודעת שהוא אמר שגם הוא רוצה שנחזור להיות כמו

פעם, שהוא הכי רוצה שזה יחזור להיות כמו פעם, שאנחנו חייבים לנסות. הוא אמר לי שאסור לנו לוותר ככה על כל הקשר הזה,

ואני יודעת שהוא צודק...

אז למה אני מרגישה שאני נלחמת את המלחמה הזאת לבד? למה אני לא מסוגלת להכניס לעצמי פעם אחת שאני חשובה לו,

ויותר מזה? כמה אני חשובה לו.

הייתי צריכה כבר להפנים, אחרי מאות הפעמים שהוא אמר לי את זה. אבל קשה לחשוב שאתה חשוב למישהו, כשאתה כל-כך 

עסוק בלהראות לו כמה הוא חשוב לך...

אני מקווה שזה יחזור, אני הכי מקווה בעולם. כי לא היה לי מישהו כמוהו אף פעם, וגם אם זה לא יחזור אף פעם [חס וחלילה]?

לא יהיה עוד מישהו כמו שהוא היה, כל-כך קרוב כמוהו. נתתי לו להגיע למקומות שאף אחד לא העז להגיע אליהן, ואני לא יודעת אם

אני אתן שיגיעו אליהם שוב... הוא באמת משהו מיוחד, יש בו משהו שעוזר לי לספר לו הכל. אולי העיניים שלו, שתמיד הסתכלו

בי בריכוז כשדיברתי, אולי איך שהוא סמך עליי תמיד.

והלוואי, אני כל-כך רוצה שנחזור להיות כמו שהיינו פעם. ואולי באמת, כמו שדיברנו - פשוט צריך לקחת את זה לאט, לא למהר,

יש לנו את כל הזמן שבעולם! לוקח זמן להחזיר קשר כמו שהיה לנו. לוקח הרבה מאוד זמן לעשות את זה...

וגם אם זה לא מוצא חן בעיניי, כל הקטע הקטע הזה של להתחיל מאפס? לא אכפת לי - העיקר שאני לא אאבד אותו יותר ממה

שכבר איבדתי.

טוב, אני יכולה לחפור פה עמודים על גבי עמודים על הנושא הזה, אבל נראה לי שאתם כבר התעייפתם. אבל זה לא משנה, כי זה

היה פוסט פריקה מעולה...

העניין הוא שאני כבר התעייפתי. התעייפתי לבכות, והפוסט הזה עושה לי לבכות, אז אני אפסיק עכשיו.

שיהיה לכם חופש סוכות מהנה, אנשים! תנצלו אותו, כי החופש הבא הוא רק בחנוכה, בוהו. אני אנצל אותו כדי לישון, ולישון, ואה?

אה, כן, לישון! וכמובן, כדי להתחיל ולסיים את כל עשרות העבודות שהמורים חושבים שיש לי זמן לעשות בין השינה. XD

אז שוב - חופש נעים! אוהבת אתכם המון, עמיתי. 3>

הבהרה: למי שלא הבין נכון - זה לא החבר שלי או האקס שלי, זה החבר הכי טוב שלי. לשעבר.

זאת הייתה סתם הבהרה לקוראים, כי ראיתי בתגובות שכנראה הקוראים לא הבינו נכון... אז סורי על האי-הבנה.

עריכה: 19.10.08, 00:25:

מי ביקש ממנו לקרוא את זה בכלל, הא? המקום הזה הוא אחד המקומות היחידים שאני יכולה להוציא מה שאני באמת מרגישה

בקשר אליו. אז עכשיו הוא בא וקורא את זה, דברים שלא חשבתי להגיד לו אותם אי פעם, גם לא בעוד אלפי גלגולים.

ופתאום נראה לו שהוא יגיד לי שהוא קרא את זה, והכל יהיה בסדר. =/

אני מרגישה כל-כך חשופה, כל-כך פגיעה, כל-כך שבירה. הפוסט הזה הוא בלי המסיכות שלי, שהוא תמיד רגיל אליהן, בלי השיריון.
זה פשוט אני, הכי אמיתית, בלי שום הגנות. הוא פשוט לא היה אמור לדעת... הוא היה אמור לחשוב שהכל בסדר, שאני בסדר,

שאני אדישה, שאני סבבה, שלא מזיז לי כלום. אבל הפוסט הזה מראה בדיוק ההיפך ממה שהוא אמור לחשוב. הפוסט הזה מראה

מה אני באמת מרגישה. הפוסט הזה מראה כמה הוא חשוב לי, כמה הוא חסר לי, כמה כואב לי, כמה אני מתגעגעת אליו, כמה

אני אוהבת אותו... וזה משהו שאף אחד לא אמור לדעת, בעיקר לא הוא.