כמה שאני לא אנסה להכחיש... לחברים, לחברות, ובעיקר לעצמי? אני פשוט מתגעגעת אליו. ניסיתי להדחיק את זה, לומר לעצמי
שזה הכי לא הגיוני בעולם.
לפעמים אני חושבת על זה, ופתאום אני אומרת אומרת "מה פתאום! מה, אני דפוקה?! אני לא יכולה להתגעגע אליו. זה לא הגיוני...".
אז מסתבר שזה כן הגיוני, ושאני כן יכולה להתגעגע אליו, דווקא ברגעים הכי לא צפויים. ולמרות שאני בכלל לא אוהבת אותו.
לא מאוהבת, לפחות.
הפסקתי להיות מאוהבת בו לפני שנה, ואפילו התאהבתי במישהו אחר, אבל אתם יודעים משהו? חכמים ממני אמרו שאהבה
ראשונה לא שוכחים, והם כנראה צדקו.
ולא רק שלא שוכחים אהבה ראשונה - אהבה כמו שלי בטח ובטח שלא שוכחים. אהבה כזאת תמיד תיתן את אותותיה מדי פעם,
יחד עם הזכרונות...
הוותיקים פה עוד זוכרים אותו, חלקם אפילו מתגעגעים אליו, חלקם שונאים אותו, אבל מה שבטוח? אף אחד לא שכח אותו.
את ה"סיפור אגדות" שלי, את האהבה הזאת. את עוז...
כמה זמן לא כתבתי עליו, לא העזתי לכתוב עליו. פחדתי שאם אני אכתוב עליו, זה אומר שאני עדיין מאוהבת בו. אבל אני לא,
אני לא מאוהבת בו כבר הרבה מאוד זמן.
למה? כי לא ראיתי אותו משהו כמו 8 חודשים, ולא דיברתי איתו איזה שלושה שבועות... תסכימו איתי שאי אפשר לאהוב דמות,
מישהו שלא נמצא, נכון?
לפעמים אני מוצאת את עצמי חושבת עליו ומתגעגעת... אתם שואלים למה, הרי הוא כל-כך פגע בי? אז זהו, שיש הרבה למה
להתגעגע כשמדברים על עוז.
אני מתגעגעת למה שהוא היה בשבילי, אני מתגעגעת למשמעות שפעם הייתה לו בחיים שלי. אני מתגעגעת לשיחות שלנו,
אני מתגעגעת לציטוטים שלו, לרמזים שלו, לשטויות שלו, למבטים שלו, לחיוכים שלו, לעיניים שלו. אני מתגעגעת לאהבה
הענקית הזאת שהרגשתי אליו, אני מתגעגעת לצורת האהבה שלי אליו - לאהוב בלי לחשוב, לאהוב בטירוף, לאהוב עד כדי כך
שאת מרגישה שאת כולך בוערת. אני מתגעגעת להרגשה הזאת שהוא נתן, שהוא תמיד שומר עליי ותמיד ישמור עליי.
אני מתגעגעת לאהבה שלו, להתחמקויות שלו, לגעגעועים אליו.
אני אפילו מתגעגעת לכל הפעמים שהוא פגע בי, אבל שתמיד ידעתי משהו - שהוא תמיד יחזור אליי בסוף. כן, אפילו לזה
אני מתגעגעת... כמה פתטי, הא?
ומה עוד יותר פתטי? שאני יודעת שהפעם הוא הלך, והוא לא יחזור שוב. הפעם הוא לא יחזור אליי, הוא הלך לתמיד.
אני מתגעגעת למישהו שלא נמצא, למישהו שהלך, אני מתגעגעת לדמות! כי זה לא הוא יותר, הוא השתנה כל-כך. כמו שאני התשניתי.
שומעת שירים ומתחילה לבכות, כי במקרה זה שיר שהוא פעם שר לי ממנו כל הזמן... או סתם שיר, שכל מילה בו מזכירה לי את
מה שהיה-לא-היה בינינו.
ולא, זה לא נגמר כזה רע - אנחנו מדברים מדי פעם, כשהוא בבית, בסופ"שים מהצבא. השיחות האלה ממש סבבה, הוא מצחיק
אותי, וכל הזמן שואל מה איתי, גם מספר לי "סיפורי צבא". הכי מצחיק לשמוע אותו מקלל את הג'בלאות שהוא רץ עליהן. XD
אבל כמה שלא נדבר, וכמה שלא נצחק, וכמה שהוא לא יגיד לי שהוא מתגעגע? תחושת הפספוס הזאת אף פעם לא תיעלם, היא
תמיד תישאר איתי.
תחושת הפספוס הזאת שיכולנו להיות, אבל אנחנו לא. העובדה שאהבנו אחד את השנייה, אבל לא היינו ביחד.
זה שאני יודעת שאני תמיד ארצה אותו, לא משנה כמה חברים וכמה אהבות יהיו לי - אני תמיד פאקינג ארצה אותו... לדעת מה
זה להיות איתו באמת, לא כמו שאני הייתי.
לדעת מה זה להיות שלו באמת, לא רק בהרגשה. לדעת מה זה שהוא אוהב אותי ואומר את בלי לפחד, כמו שהוא פחד.
אומרים שלהתגבר זה לדעת שיש חלומות שלעולם לא יתגשמו.... אני יודעת שהוא חלום שלעולם לא יתגשם, אולי אפילו התגברתי
אליו. אז איך אפשר להסביר את ההרגשה הזאת, את הגעגעוע הזה אליו? כמו שאמרתי - אני כזאת מטומטמת.
שיהיה לכולם חופש גדול מדהים! תנצלו עד הסוף, ואל תישארו כל החופש בבית, לישון.
הכי מבאס בעולם זה כשאתם מגיעים לבצפר בתחילת שנה, שומעים את כולם מספרים על
חוויות מהחופש, ואתם מבינים שהחוויה היחידה שהייתה לכם זה לשבור שיא בשעות שינה. XD
תיסעו לקרובי משפחה, לאילת, לחו"ל, תצאו עם חברים, תלכו לים, סעו לת"א, לבקר חברים רחוקים -
רק תעשו טובה, אל תישארו בבית! אז שוב, שיהיה לכם חופש מדהים. [:
אני אוהבת אתכם המון, עמיתי. 3>
אה, והמון מזל-טוב ליעל [אם את רואה את זה] ולאורון, שחוגגים היום שנה ביחד. המון מזל-טוב, ושתמשיכו לאהוב.. [:
עריכה: 19.7.08, 01:36:
כן, מה פתאום אני כותבת לכם ב-1 בלילה, כמו משועממת...
יודעים עם מי דיברתי עכשיו? עם האקסית של עוז, הם נפרדו לפני 3 חודשים.
הם היו 8 חודשים ביחד, מספטמבר שנה שעברה.
ביג סורפרייז! כן, גם לי זאת הייתה הפתעה לא קטנה... בעיקר לגלות את זה ממנה, בזמן שהוא מתקלח לו בנחת.
אמן הוא חטף שב"ץ כשהיא מסרה לו ד"ש ונשיקות ממני.
היא דווקא נחמדה, אתם יודעים? קוראים לה לסלי, היא עלתה מארגנטינה בגיל 16. עכשיו היא בת 20.
אני דווקא שמחה בשבילו, שהייתה לו אהבה...
פשוט... מפריע לי שהוא לא סיפר לי על דבר כזה, מפריע לי שהייתי צריכה לגלות ככה. הוא היה צריך לספר לי את זה...
הלוואי שהוא יחנק כשהוא יקרא את השיחה שלי איתה. אמן! בואו נתפלל ביחד... לא רוצה לדבר איתו בחיים.
כפיים, עוז. פשוט כל הכבוד לך! אידיוט.
שיהיה לכולם לילה טוב. [:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
