אין לי כל-כך מה לכתוב, אבל בא לי לכתוב, אז אני אזרום עם מה שייצא...
המצב לא כל-כך השתנה. זאת אומרת, כן דיברתי עם אחת החברות, עם יעל, עם זאת שאנחנו חברות כבר 4 שנים.
היא אמרה שהכל אי הבנה, שהיא הייתה בטוחה שאני כועסת עליה ולא מדברת איתה, ושאני ראיתי שהיא לא מדברת איתי
אז לא התקרבתי.
אבל זה לא אותו הדבר, וזאת ממש לא רק אי ההבנה הזאת... זה כבר הרבה יותר מזה, אני מרגישה ששום דבר כבר לא יחזור
להיות מה שהוא היה פעם. אנחנו לא נחזור להיות חברות כמו שהיינו פעם.
אני כן מתגעגעת אליה והיא מאוד חסרה לי, אבל משהו השתנה. משהו לא מרגיש לי אותו הדבר, החברות שלנו היא לא מה
שהיא הייתה,ואני מרגישה הרבה פחות קרובה אליה. אולי המרחק שהיה בינינו בחודש-חודשיים האחרונים הוא מה שהביא
להרגשה הזאת שיש לי עכשיו. וכן, אנחנו מדברות בבצפר והכל, אבל לא יודעת... מוזר לי.
אני ממש רוצה לדבר איתה שיחה רצינית, אבל אני לא יודעת מה להגיד לה, איך להגיד לה, מתי לדבר איתה ואיפה.
יש לנו שתי בגרויות שבוע הבא [מתמטיקה והסטוריה], מה שאומר שנתראה רק בבגרויות בהסטוריה וזהו - לא נתראה כל השבוע.
היא מאלה שבאות לבצפר...
פעם היא הייתה ילדה טובה כזאת, ומשנה שעברה היא השתנה - אני לא ממש בטוחה שאני אוהבת את השינוי הזה. למרות
שדווקא עושה לי טוב לראות אותה יותר בטוחה בעצמה.
פעם צחקנו על זה שאני צריכה להעביר לה טיפה מהאובר-בטחון שלי, ועכשיו נדמה לי שהיא כאילו לקחה את כולו, כי כבר
מזמן איבדתי את הבטחון העצמי שלי. לא, זה ממש לא בגללה! אני בעצמי לא יודעת ממה זה...
בקשר לחברה השנייה, נעם? אנחנו מדברות וזה, אומרות שלום כשאנחנו מתראות והכל, אבל היא יותר מרוכזת בחבר שלה
ובאקס שלה. אני לא אומרת שזה אסור - ברור שמותר לה, אבל היא קצת שוכחת מהאנשים שמסביבה.
כאילו, אין לי בעיה שהיא תדבר איתי ותתייעץ איתי, אבל לפעמים זה מגיע למצב שהיא מדברת רק על זה, ואני כאילו הולכת לאיבוד
בין המילים שלה.
בכל מקרה, למרות שהיא אחת החברות הטובות שלי, אף פעם לא ממש ישבתי וסיפרתי לה דברים... נעם הייתה החברה הזאת
שכיף לבלות איתה, ויעל הייתה החברה הזאת שאני מספרת לה הכל, והיא מספרת לי הכל. עם שתיהן ביחד תמיד היה בלאגן...
תמיד כשהיינו יוצאות ביחד הייתי צוחקת עד לכאבי בטן.
אבל בזמן האחרון זה כבר שונה, כאילו ששלושתנו השתנינו, גם אם זה בחודשיים. אני כל-כך מתגעגעת אליהן, אתם יודעים?
אני מתגעגעת לחברות הכי טובות שלי...
גם לאח שלי אני מתגעגעת. אבל לא סתם מתגעגעת אליו, אלא ממש-ממש מתגעגעת אליו. [כן, כן, מדובר באותו "אח גדול"
שלי, שכתבתי עליו בחודש שעבר, ב11.5].
לא ראיתי אותו כבר חודש וחצי, קצת לפני היומולדת שלו, והוא כל-כך חסר לי בחיים...
כשהוא היה בבית הייתי רגילה לראות אותו כמה פעמים בשבוע, והיינו מדברים כל יום, אז זה היה קצת מובן מאליו כזה.
אבל עכשיו הוא בצבא, וזה לא שהוא לא יצא הביתה כבר חודש וחצי! הילד הזה אשכרה מקבל חופשות של ג'ובניקים - הוא כל
שבוע בבית. חברה שלו ואני צוחקות על זה...
רק שכשהוא בבית הוא כל הזמן עם חברה שלו, ואני בכלל לא רואה אותו. כל פעם כשהוא אומר שהוא יבוא, פתאום הוא עושה
משהו אחר, ואז אני לא רואה אותו.
אני מבינה שיש לו אלפי דברים על הראש, אבל אני מתגעגעת אליו.
ורע לי... וכשרע לי? רק חיבוק ממנו יכול להפוך כל דבר רע לטוב, רק חיבוק ממנו יכול להוציא ממני חיוך, רק המבט של
העיניים הכחולות והטובות שלו עושה לי טוב.
וכן, אנחנו מדברים בטלפון והוא שואל מה קורה איתי, אבל אני לא אדבר איתו על כמה שרע לי בזמן שהוא כולו מתלהב מכל
הדברים שהוא עושה בצבא...
ואני? אני הכי אוהבת לשמוע אותו מדבר על הצבא, מספר מה הוא עושה כל שבוע - נו, "סיפורי צבא" אני קוראת לזה. [:
לפני שבוע היה להם מסע עלייה ליחידה, שבסופו היה טקס, שבו נתנו להם כומתה אדומה.
כל-כך רציתי להיות שם, לבכות מהתרגשות, לראות את אח שלי מקבל כומתה שלה הוא חיכה כמעט שנה [הוא התגייס ב25.7].
תיכננו לנסוע, חברה שלו, נטלי ואני, אבל בסוף המיקום השתנה, והיה ממש קשה להגיע לשם... למרות שזה לא כזה ביג דיל,
לקחתי את זה ממש קשה.
אני לא יודעת למה, כי אפילו נטלי לא לקחה את זה כל-כך קשה, אבל אולי זה היה הגעגוע המטורף הזה, ההרגשה הזאת שכמה
הוא חסר לי.
כל-כך רציתי להיות שם בשבילו... ולא, לא היה לי אכפת שהוא היה מלוכלך ומגעיל מהמסע, או עצבני, או לא נחמד - פשוט
רציתי להיות שם בשבילו.
השבוע הוא סוגר שבת, אז שוב פעם אין מצב שאני אראה אותו... ושבוע הבא? אלוהים גדול, הוא בטח שוב פעם יהיה עם חברה
שלו כל הסופ"ש.
כל-כך הייתי רוצה לדבר איתו ולהגיד לו כמה שהחיבוק הזה שלו חסר לי...
שיהיה לכל מי שיש לו בגרויות המון בהצלחה! אני מקווה שזה יעבור מהר. [:
יא אללה, עוד איזה שבועיים מסיימים בצפר... איזה מגניב! אוהבת אתכם המון-המון! ותודה לכל מי שהצליח לקרוא עד פה. [:
עמיתי. 3>