•°«כותבת מהלב»°•

"אין לי ארץ אחרת,

גם אם אדמתי בוערת".

[אין לי ארץ אחרת]

"הבטחתם יונה,

עלה של זית.

הבטחתם שלום, בבית.

הבטחתם אביב ופריחות,

הבטחתם לקיים הבטחות.

הבטחתם יונה...".

[חורף 73]

"הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.

לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.

אלוהים, אלוהים, אלוהים...

לו רק ברכת לו - חיים".

[מה אברך]

"מי שחלם לו ונשאר לו החלום.

מי שלחם הוא לא ישכח על מה לחם.

מי שנשאר ער כל הלילה עוד יראה אור יום.

מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם".

[מי שחלם]

"לנצח אחי,

אזכור אותך תמיד.

וניפגש בסוף, אתה יודע.

ויש לי חברים,

אבל גם הם כבים

אל מול אורך המשגע".

[לבכות לך]

"כל מטוס שטס בשמיים,

כל כוכב מאיר בעיניים

מזכיר לי אותך.

נחליאלי לפני הגשם,

צרצרים בשעות הערב.

תמיד יחכו לך".

[תמיד יחכו לך]

"מיליון כוכבים בשמיים,

תופסים את הצבע שלך בעיניים.

רציתי לשיר לך, לומר לך שלום.

רציתי שנייה אחת לומר לך שלום.

תן רק עוד שנייה אחת לומר לך שלום".

[מיליון כוכבים]

"מי אשר כבה נרו,

ובאפר נטמן -

בכי מר לא יעירו, לא יחזירו לשם".

[שיר לשלום]

"כל הכוכבים נופלים,

כל האמיצים עוזבים.

כל מי שצעק שותק,

כל מי שצחק בוכה".

[כל הכוכבים]

כמה שירים, הא? כמה שירים נכתבו על כל אלה שבזכותם אנחנו עוד כאן.

וזה, כל מה שכתבתי פה? זה עוד כלום, יש עוד הרבה.

אבל כל מה שאני לא אכתוב, כמה שירים שלא יכתבו, כלום לא יצליח

להביע את הכאב, ההערכה, התודה, העצב, והכבוד שאני מרגישה בימים האלה.

כאב - על כל הצעירים האלה שנהרגו, לפני שהספיקו משהו בחייהם.

הערכה - על זה שהם נתנו מעצמם בלי לחשוב מה יקרה להם.

תודה - על זה שאני, אתם וכולנו עומדים וכותבים פה בזכותם, תודות להם.

עצב - על כל החיים שעוד היו לפניהם, על המשפחות שבוכות עליהם.

וכבוד? כבוד על זה שכן - יש כאלה שחושבים שכן טוב למות בעד ארצנו.

אתמול הייתי בטקס בפנימייה הצבאית - החברים שלי משם הזמינו אותי.

אני שמחה שהלכתי, כי היה טקס מדהים, מיוחד ומכובד.

כל הפלוגות [י' - תבור, י"א - עילם, י"ב - איילון] צעדו במסדר.

הקריאו את השמות של כל הנופלים שלמדו בפנימייה.

הסתכלתי על כל החברים שלי, כמה בוגרים הם נראו שם...

הם עמדו בלי לזוז מ"מ, וכל-כך התגאיתי בהם.

ואני יודעת שבזמנם, הם ישרתו בצבא בכבוד, בדיוק כמו כל אלה שנהרגו.

מי ייתן ואלוהים ישמור עליהם.

היום היה טקס בתיכון שלי - זה אחד הטקסים הכי יפים שיש.

כל התיכון [גם כיתות ט', שהם בחטיבה] צועדים, וכל הבצפר מגיע לשם.

כן, מכיתות א' עד כיתות ח' [כי כיתות ט' צועדים איתנו].

היו שם אלפי אנשים, ובאמת היה טקס יפה, כמו כל שנה.

יום הזכרון בשבילי הוא יום מיוחד, יום קדוש. "נזכור ולא נשכח".

כל יום זכרון אני בוכה, כל פעם מחדש. כי זה עצוב לי, וזה כואב.

כואב שהצעירים האלה איבדו את החיים שלהם כל-כך מוקדם.

צעירים יפים, חזקים, אמיצים. כל-כך חבל עליהם...

במותם ציוו לנו את חיינו - יהי זכרם ברוך.