•°«כותבת מהלב»°•

יומולדת 16 לי! סוויט סיקסטין. [:

קמתי בבוקר, בכלל שכחתי את התאריך, ואז ההורים שלי אמרו מזל-טוב, וחיבקו אותי. זה היה ממש לא צפוי... XD

לבשתי ג'ינס כחול-כהה ואת הסווצ'רט הכתום של האח הגדול שלי - רציתי להרגיש כאילו הוא פה איתי עכשיו, מציק לי,

מרים אותי, ומצחיק אותי. אני ממש מתגעגעת אליו, וכל-כך הייתי רוצה שהוא יהיה פה עכשיו, ולא בבסיס.

לא נותנים חופשה לחיילים שלאחיות שלהם יש יומולדת? אה, לא? נו, טוב, בסדר. שבוע הבא הוא בבית!

ואתמול עשיתי צמות על שיער רטוב, אז עכשיו יש לי תלתלים כאלה בשיער, וזה יפה. [:

הגעתי לבצפר, וישר כמה חברות קפצו עליי עם בלונים, ומתנות, וממש-ממש התרגשתי מזה. אח"כ הגיעו עוד כמה חברות עם

מלא בלונים, ועוד מתנות, ופתאום כל השמחה עלתה לי, ומהזה חייכתי! לכל מקום שהלכתי בבצפר אמרו לי מזל-טוב, וזה היה

הכי כיף בעולם. רק שמשהו היה חסר לי ביום המושלם והשמח הזה...

משה היה חסר לי - הוא לא היה בבצפר, כי הוא הלך לאורטופד [שבר מאמץ בברך].

אבל בסוף היום, כשיצאתי מהבניין שלנו עם החברות, חברה שלי אמרה שהוא פה עם חברים שלו, על מדי א'.

ישר חייכתי, אבל אמרתי לחברות שלי [שדחפו אותי אליו] שאני אלך אח"כ, שזה לא הזמן. בזמן שדיברתי עם חברות שלי,

הוא לא הפסיק להסתכל לכיוון שלנו. כל פעם שהסתכלתי עליו, ראיתי שגם הוא מסתכל עליי... אחרי איזה כמה זמן,

כששמענו שביטלו לנו את השיעור האחרון, ישר חברות שלי ואני רצנו, ורצינו ללכת הבית, וחברה אחת עזרה לי עם עשרות הבלונים [תרתי משמע] שהיו לי.

משה ראה שאני הולכת, אז הוא צעק לי מזל-טוב. קצת התאכזבתי, אבל אמרתי לעצמי שלא נורא. אבל אז חברות שלי ואני

ראינו שכל הי"בניקים מצטלמים לספר מחזור במגרש כדורגל, והחלטנו להשאר ולראות את כל הצילומים. משה עמד על הטריבונות, ושוב אמר לי מזל-טוב, אז צעקתי לו "ככה אומרים מזל-טוב?! תתבייש לך, אחרי שהשקעתי ביומולדת שלך".

אז הוא אמר לי "חכי, חכי, שאני אבוא אלייך ואת תקבלי את כל המזל-טוב שאת רוצה!". פתאום ראיתי אותו ועוד 3 חברים שלו

רצים למגרש כדורגל, ועושים שם בלאגן, עד שהעיפו אותם משם. P:

פתאום אני רואה שהוא רץ בין הטריבונות, עד שהוא הגיע לטריבונה העליונה. ואז הוא חייך, והתחיל ללכת אליי לאט...

כשהוא התקרב יותר הוא כבר רץ אליי עם ידיים פתוחות, קפץ עליי בחיבוק, והביא לי נשיקה ע-נ-ק-י-ת בלחי.

נשארנו מחובקים איזה 2 דקות, וזה היה כל-כך כיף! אני כזאת זונת חיבוקים. [:

באיזשהו שלב הוא שאל אותי בת כמה אני, ואמרתי לו "בת 16, יא מפגר", תפסתי את הלחי שלו, והבאתי לו נשיקה משלי!

הוא אשכרה השפיל מבט, חייך והסמיק. הוא כזה מתוק, אלוהים.

הוא עשה לי כמה פאדיחות [וכל זה בזמן שהוא עם יד על הכתפיים שלי, ואני עם יד על המותן שלו], והיה ממש מצחיק וכיף.

לחשוב שהייתי בטוחה שהוא בכלל לא יהיה היום...

לפני שהלכתי, ראיתי שהוא מדבר עם מישהו [בסוף מסתבר, למרבה הפאדיחות, שזה היה המ"פ שלו!], וחברה שלי כבר גררה

אותי שנלך לתחנת אוטובוס. אבל אני, מאוהבת שכמותי, פשוט רצתי אליו, חיבקתי אותו מאחורה [דבר שהיה קצת מסובך,

בהתחשב בזה שהוא יותר גבוה ממני], ונתתי לו עוד נשיקה בלחי. הוא שוב הסמיק וחייך, ואז חיבק לי את הידיים עד ששיחררתי אותו.

כמה שהיומולדת הזו שונה מהקודמת, הא? שנה שעברה הייתי ממש מבואסת ביומולדת, ועסוקה בזה שזאת היומולדת

הראשונה בלי עוז, מאז ההכרות שלנו.

אבל השנה? הביאו לי מלא-מלא בלונים ומתנות, וכולם אמרו מזל-טוב, גם מי שאני לא מכירה בבצפר. וכולם חיבקו ונישקו אותי

כל היום, והיה יום ממש שמח, בדיוק כמו שיומולדת צריך להיות! [:

אני לא מרגישה שונה, אולי קצת יותר בוגרת. כן עברתי המון דברים בשנה האחרונה, מאז היומולדת הקודמת - התגברתי, בעיקר. התגברתי על מישהו שהיה, עדיין, ותמיד יהיה מאוד חשוב לי. התגברתי על הרצון להיות איתו, לאהוב אותו, לחלום עליו...

למדתי להעריך אותו, את כל מה שהוא עשה בשבילי, כל מה שהוא שהיה בשבילי, וכל מה שלמדתי במהלך הקשר שלי איתו.

הרי תמיד אומרים שאנשים לומדים להעריך דברים רק אחרי שהם מאבדים אותם, וככה זה עכשיו [אבל זה כבר נושא לפוסט אחר [:].

אני חושבת שאלה היו כמה מהדברים הכי משמעותיים שקרו לי השנה. וכמובן שישנה גם האהבה החדשה שלי, משה.

שהוא הכי מתוק שיש בעולם. ואני שמחה שהתאהבתי דווקא בו, למרות כל התסבוכות. [:

וכמובן שיש את כל החברים החדשים המדהימים שהכרתי בתיכון, ואני ממש-ממש אוהבת את כולם, ושמחה שהכרתי את כל האנשים האלה. תיכון זה דווקא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.

והחברות מישרא - החדשות והישנות - שאני אף פעם לא אוכל להודות להן מספיק על כל מה שהן עשו ועושות בשבילי, על זה

שהן נמצאות איתי לאורך כל הדרך, גם כשאף אחד אחר לא נמצא. אני אוהבת אתכן כל-כך! [:

אז זהו, זאת יומולדת 16 שלי, הסוויט סיקסטין. וגם אם לא תהיה לי מסיבה בסוף [כמו שאני רוצה, וההורים לא מסכימים כי זה

יקר מדי], אני יודעת שחגגתי את היומולדת שלי בבצפר, בדיוק כמו שצריך! עם חברים מכל הכיתות שקופצים עליי בנשיקות וחיבוקים כל היום, עם מתנות, עם בלונים, עם סמסים מאנשים אהובים שקצת יותר רחוקים ממני,

עם מלא טלפונים, והכי חשוב בשבילי? עם מי שאני אוהבת.

אז תודה רבה לכל מי שקרא עד לפה - קבלו צל"ש, ואת הערכתי הכנה והאמיתית במיוחד. כפרעעליכם! [:

שיהיה לכם חודש מדהים, ותתחפשו בפורים! אני אוהבת אתכם, עמיתי. 3>

נ.ב: עדכון הבא ב19.3 - שנתיים לבלוג המדהים הזה. [:

תגיבו!