•°«כותבת מהלב»°•

לפני יומיים החבר הכי טוב שלי, או אח שלי, יותר נכון, התגייס. זה עדיין לא ממש נראה לי מציאותי, ואני עדיין מדמיינת

שהוא עוד מעט יכנס לחדר שלי,יתחיל להציק לי, ולהצחיק אותי. ושעוד מעט אני אסתכל בעיניים הכחולות והיפות שלו,

אקפוץ גבוה, ואתן לו נשיקה. אבל בפנים אני יודעת שלא, ושהוא כבר התגייס, ושאני לא אוכל לעשות את כל זה.

למרות כל הכאב והפחד שמתחבאים בתוכי, שיקרה לו משהו, אני כל-כך, כלכך גאה בו.

באח האמיץ הזה, שבזמן שכל המשתמטים האלה מוותרים, הוא הולך ומתגייס ל'דובדבן'. ואני יודעת שהוא יצליח, ויהיה חייל

אמיץ וחזק, כי הוא האח הגדול והאמיץ שלי.

ביום חמישי בבוקר הלכתי למרכזית, וליוויתי אותו לתחנה, לפני שהוא עלה לאוטובוס. ההורים שלו היו, והאח התאום שלו,

שמתגייס רק בנובמבר, וגם חברה שלו המתוקה, וחברים שלו. וגם אני. הוא נרשם בלשכה, ואז הסבירו לכולם מה הם

הולכים לעשות ביום הראשון שלהם בבקו"ם. הם קיבלו מדים, ונעליים, ודיסקית, ותעודת חוגר, וגם יישנו בבקו"ם.

וידעתי שאח שלי יהיה החייל הכי חתיך בצה"ל!

ברגע שקראו בשם שלו, כדי שיבוא לעלות על האוטובוס, התחילו דמעות לצוף בתוך העיניים שלי. ריסנתי אותן כדי שלא

ישטפו אותי, כי לא רציתי שאח שלי יראה אותי בוכה - לא רציתי להעציב אותו... ירדנו כולנו ללוות אותו.

הוא חיבק ונישק את החברים, את ההורים, את חברה שלו, ואני עמדתי בצד, לא קשורה כזאת.

לפני שהוא עלה לאוטובוס, ממש לפני, הוא צעק לי: "עמיתי, מה את עושה כאן, בצד? בואי הנה לפה!". ואז הוא משך

אותי, נתן לי נשיקה דביקה של אחים גדולים, וחיבק אותי חיבוק דובי גדול, מחמם, וכיפי שאומר 'את יודעת שאני

תמיד אשמור עלייך, גם מרחוק'.

אחרי שהוא חיבק אותי הוא רץ לאוטובוס, וכשראיתי את האוטובוס נוסע, התחלתי לבכות, כי הבנתי שהוא הלך.

אבל אני גאה בו, ויודעת שהוא יהיה בסדר גמור, וחייל מעולה.

וכל פעם שאני אתגעגע, אני אסתכל בתמונה שצילמו אותנו כמה דקות לפני שהוא עלה על האוטובוס. ואני מאחלת לו הרבה

הצלחה, אבל בעיקר? שישמור על עצמו.

הנה מה שכתבתי לו, ונתתי לו יום לפני הגיוס:

עיליוש, האח הכי חתיך בעולם! כמה שנים אנחנו מכירים? כמעט שלוש שנים.. בהתחלה היית הבייביסיטר של אח שלי,

אבל עכשיו אתה הרבה יותר מזה, מאמי.

אתה כמו האח הגדול שתמיד רציתי, ואף פעם לא היה לי. בין כל האחים הקטנים והמציקים אבל חמודים שלי,  היה לי גם אח

גדול, שידעתי שתמיד יהיה פה בשבילי - ובאמת היית, תמיד הקשבת לי, וניגבת את הדמעות כשהיה צורך. ועל כל זה, עילי?

תודה, באמת. והנה, מחר אתה מתגייס, עוד פחות מיום. הזמן עבר כלכך מהר, כאילו בכוונה.

אתה כבר גדול עכשיו, ממש גבר לעניין! אתה כבר נכנס לחיים חדשים, ל"בית" חדש, עם אנשים חדשים ולא מוכרים, דברים

חדשים לחוות, רגעים חדשים לנצור בזכרון, וגם קשיים חדשים שתאלץ להתמודד איתם. כמו שאני מכירה אותך, 

אני יודעת שלמרות כל הדברים החדשים, לא תשכח את הדברים הישנים שהשארת מאחור.

את ההורים, המשפחה, החברים, המקומות שאהבת, את החברה היפה והמדהימה שלך, ובתקווה רבה שגם אותי לא תשכח.

אני מאחלת לך הצלחה בטירונות, ומחזיקה לך אצבעות שתתקבל למה שרצית. זוהי תקופה לא קלה של שלוש שנים, אבל אני

מאמינה שתעבור אותה בהצלחה, ושתצבור חוויות.

אני מודה לאלוהים שהכרתי אותך - אתה ממש מלאך, ואני מאוד אתגעגע אליך.

אני אוהבת אותך המון המון המון! מעמיתי, אחותך הקטנה. המון נשיקות, חיבוקים, ובעיקר - בהצלחה!

נ.ב: אה, אח שלי? תבטיח לי שתשמור על עצמך, ושתשמור על קשר.

אז זהו, הוא התגייס, הלך לו. אבל אני יודעת שזה לא יהיה כמו שזה היה עם עוז, כי אני לא אתן לזה לקרות.

ובגלל שאני יודעת שאני חשובה לו, ושהוא אוהב אותי,

כי 'את אחותי הקטנה, המתוקה, והיפה'. תמיד כשאני אתגעגע אני אכנס למחשב, ואסתכל בכל התמונות שיש לנו ביחד.

ותמיד כשאני אסתכל על השמיים, אני אזכר בעיניים הכחולות, היפות, והנוצצות שלו, ובחיוך המדהים והמקסים שיש לו.

ואז, כשאני אזכר בכל אלה, אני אדע ואזכור תמיד שהוא שומר עליי, ושהוא תמיד ישמור, לא משנה איפה, וכמה רחוק

הוא יהיה. כי הוא אח שלי.

אני אוהבת אותך, אח שלי, הכי הרבה בעולם!

עריכה: 4.8.07    19:55

תגידו מזל טוב על העיצוב החדש והמהמם שלי!

כן, עם כל מה שהיה עם עוז, והניסיון לשחרר ממנו, ולוותר עליו סופית, החלטתי לשנות את העיצוב, ולהיות חופשיה -

כמו השם החדש של הבלוג שלי. עיצוב חדש, תקופה חדשה, תקופה יותר טובה, עם תקווה לאהבה חדשה. ובינתיים,

עד שהיא תבוא?לב חופשי, כמו שהוא לא היה כבר 3 שנים. לב הכי חופשי בעולם.

קרדיט לעיצוב החדש והמדהים:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=350393 - SmileDesign