•°«כותבת מהלב»°•

אתמול בלילה חזרתי מסמינר מטעם "גשר" - אגודה שמפגישה בין חילונים לדתיים.

זה היה סמינר של הבצפר שלנו, של כל השכבה, בנים ובנות בנפרד. הבנים ישנו באכסניית "בית וגן" בירושלים,

חצי שכבה של בות ישנה ב"רבין" בירושלים, וחצי אחר ישנו באולפנת "נווה-חנה" בגוש עציון, מרחק 40 דקות מירושלים.

באתי לשם עם מעט מאוד ציפיות והרבה מאוד מחשבות של "מה לי ולהן? מה אנחנו קשורות? אני אוכלת שרימפס, למען השם!",

ועוד כל מיני מחשבות כאלה ואחרות. אני והבנות מהשכבה שלי צחקנו על החצאיות, האיסור נגיעה שלהן והכל... עד שהכרנו אותן.

חילקנו אותנו לקבוצות - אצלנו היו 8 בנות מהבצפר שלי, ועוד 12 דתיות.

בפגיש הראשונה ישבנו חצויות לגמרי: חלק של הבנות מהאולפנה, וחלק אחר של הבנות מהבצפר שלי. הרגשנו שהן זרות לגמרי,

שאין להן שום קשר אלינו ולחיים שלנו, ובעיקר, שאלנו מה לעזאזל אנחנו עושות כאן.

היינו צריכות לכתוב את הא'-ב', רק עם סטריאוטיפים שיש לנו על דתיים, או כמו שאנחנו קוראות להם - "דוסים". הן כתבו על חילונים.

כתבנו דברים כמו "איסור נגיעה", חצאיות, חסודים, שמורות, צנועות, דוסים, ווירדים [מוזרים, באנגלית], זרים לנו... הן כתבו

דברים כמו ערסים, פרחות, מועדונים, צ'יז בורגר, רכילויות, פירסינגים, קעקועים. בקיצור, דיי ירדנו אחת על העולם של השנייה.

ביום שלישי בבוקר יצאנו לסמינר הזה, ואני חייבת לציין שאם הייתי יכולה להשאר בבית, הייתי עושה את זה. כמעט אף פעם לא יצאתי

לטיול של בצפר עם כל-כך מעט חשק. ביום חמישי בערב, יצאנו מהאולפנה, ואני חייבת לציין שלא רציתי ללכת בכלל.

היו לי שלושה ימים מדהימים, כייפיים, חוויתיים, מצחיקים... מה לא! הכרתי בנות מקסימות וחמודות, שאני בטוחה שאני אשמור איתן

על קשר גם מעבר לסמינר הזה. כל סטריאוטיפ שהיה לי על "דוסים" התנפץ כמעט לגמרי בסמינר הזה. הן בדיוק כמונו, מקשיבות

לאותה מוסיקה כמונו, רואות כמעט את אותן הסדרות בטלוויזיה כמונו, יש להן פייסבוק ומסנג'ר... הן פשוט גם מתפללות, אוכלות כשר,

מתלבשות צנוע ושומרות "איסור נגיעה".

אני יודעת שעכשיו, אם יהיה לנו עוד סמינר כזה, אני לא אוכל לחכות עד שנצא אליו כבר! גם התגבשנו כל-כך בתור קבוצה, אפילו עם

בנות מהבצפר שלי שלא ממש הסתדרתי איתן - למרות שתודה לאל, רוב הקבוצה כן היו כאלה שהן חברות שלי מהבצפר.

הייתה לי קבוצה מדהימה, פגשתי בנות מדהימות, והיה לי פשוט, כמו שאמרנו בשיחת סיכום - היו פווווול בנות, והיה שיא הכיף! XD

אני הכי מקווה בעולם שכן ייצא לי לבוא לאלה שרצו אליי בסוף וביקשו שאני אבוא אליהן לסופ"ש, בלי קשר לסמינר.

אני מקווה שייצא למדריך שלנו לארגן שהן יבואו אלינו לבצפר, שנעשה להן סיור, ושנהיה איתן עוד קצת זמן, כי הן באמת מתוקות.

ואני גם מחכה ליום ראשון... כי אני כבר חייבת לראות שאשכרה יש בנים בעולם! חחח לא ראיתי בנים מיום שלישי, ואני דיי מתגעגעת. P=

אז שיהיה לכולן חודש מקסים, סופ"ש נעים, ובהצלחה לכולם עם כל הלימודים שעוד נשארו.

לי עוד חודש יש יומולדת 17, והאמת? אני פשוט לא יודעת איך לחגוג אותה! אז אם תוכלו, אני אשמח לכל מיני הצעות מכן. [:

אוהבת אתכן המון, עמיתי. 3>