•°«כותבת מהלב»°•

כן, אני יודעת שמחקתי את הפוסט הקודם שכתבתי על החברה החדשה שחשבתי שיש לי...

אבל מסתבר שהיא לא חברה שלי ולא נעליים! או שאולי מסתבר שאני לא חברה שלה, בעצם.

בקיצור? היא כתבה לי באייסיקיו שהיא יודעת שממש התקרבנו בזמן האחרון, שהיא מצטערת מאוד, אבל שאין מה לעשות -

היא מקנאה בקשר שהיה לי איתו [למי שלא יודע - החבר שלה היה החבר הכי טוב שלי במשך דיי הרבה זמן,

ועכשיו אנחנו לא מדברים בכלל].

לא משנה כמה ניסיתי להגיד לה שאין לה במה לקנא, שאנחנו לא מדברים עכשיו בכלל, שאנחנו כמו אחים אחד בשביל השנייה...

היא לא הקשיבה לי בכלל, אמרה לי שזה לא משנה לה אם זו אהבת אחים או לא - היא לא יכולה שיש בנות מסביבו,

שהיא מקנאה, דווקא בגלל הקשר שלנו.

שוב אמרתי לה שאין קשר, שהיא רואה שאנחנו לא מדברים בכלל, שאנחנו מתעלמים אחד מהשנייה. אמרתי לה שהיא

רואה איך אנחנו מתנהגים עכשיו.

אבל לא, היא לא הייתה מוכנה לשמוע... היא ביקשה ממני זמן, עד שזה יעבור לה, עד שהיא תבין שאין טעם בקנאה המטופשת שלה.

עכשיו אנחנו דיי מתעלמות אחת מהשנייה בבצפר, כמו ילדות קטנות, ואני שונאת את זה! עד שכל-כך התקרבנו,

עד שסוף-סוף מצאתי מישהי שחשבתי שבאמת תישאר, שלא תעזוב - גם היא הולכת, עוזבת.

אתמול כתבתי לה הודעה באייסיקיו, כתבתי לה שלא רציתי שזה יהיה ככה... התחלנו לדבר קצת, היא אמרה לי שזאת ממש

לא אשמתי שהיא קנאית, ושהיא בסה"כ ביקשה קצת זמן. אז אמרתי לה שאני יודעת שזה לא עניין של זמן...

אם היא קינאה חודשיים בקשר שהיה לי ולו, אז פתאום זה יעבור לה, כי היא יודעת שזה צריך לעבור? 
אלה לא דברים שעוברים עם הזמן, אלא רק מתחזקים.

היא שתקה, אני שתקתי. לא ממש ידעתי מה להגיד לה, אתם יודעים? אני לא רציתי שזה יהיה ככה. לא רציתי שתהיה קנאה,

רציתי שנמשיך להיות חברות, שנמשיך לדבר, שנחזק את הקשר בינינו. אבל הקנאה המטופשת הזאת הרסה לנו...

אני רק מקווה שהיא לא תהרוס לה גם את הקשר איתו, כי אם היא תמשיך ככה, אני יכולה להבטיח לה שהיא תאבד אותו!

הוא לא אוהב שחונקים אותו, אני יודעת - אף אחד לא מכיר אותו כמוני. אז אני מקווה שהיא תתפקח,

שהיא תבין שהיא לא צריכה לקמא בכל בחורה שמתקרבת אליו. הוא אוהב אותה, הוא איתה עכשיו, וזה צריך להספיק לה, לדעתי.

איתי, מה איתי? אני לא יודעת. אני רק יודעת שנמאס לי מאנשים שעוזבים! נמאס לי מאנשים שאומרים שהם לא יעזבו,

והם עוזבים בכל זאת. הוא, היא [בואו נקרא לה גלי, סבבה?], יעל [החברה הכי טובה. דיי לשעבר], הידידה שלו,

שהתחלנו להיות חברות ממש טובות, ואז סיכסכו בינינו. כולם פשוט... עוזבים.

ואני לא יודעת, אולי משהו בי דפוק! אם כולם יוצרים לי ערמות והרים של הבטחות, שהם תמיד יישארו, שהם פה בשבילי,

אבל בסוף הם עוזבים - מה זה אומר עליי? למה כולם עוזבים אותי בסוף? כאילו, אני... אני מרגישה שמשהו לא בסדר,

שאנשים מתרחקים ממני מתוך בחירה, מתוך רצון. ועזבו את האנשים האחרים, אלה שלא קרובים אליי - לא ממש אכפת לי מהם,

למען האמת. הם ממילא לא חשובים לי...

אני מדברת על האנשים שאני אוהבת, אלה שקרובים אליי, אלה שחשבתי שבאמת לא יעזבו אותי. גם הם עזבו, ראיתם?

ואני לא יודעת מי נשאר לי אם גם הם עזבו.

פעם חשבתי, כתבתי ואמרתי שאם יש לי את יעל ואותו, אז אני לא צריכה אף אחד, כי הם פה איתי, ואני יודעת שהם לא יעזבו אותי

אף פעם, שהם תמיד פה, שהם באמת תמיד יהיו איתי. אבל תראו איפה אני עומדת עכשיו! שניהם עזבו, שניהם לא איתי,

למרות שהם הבטיחו לי שהם תמיד יישארו, גם אם כולם ילכו, אם כולם יעזבו. הם הבטיחו לי שהם יישארו גם אם כולם יעזבו...

אבל הם עזבו! ואם גם הם עזבו, אז מה באמת נשאר לי?

גם היא עזבה, גלי, גם היא החליטה לעזוב, בסופו של דבר. ואני באמת חשבתי שהיא תהיה, שהיא תישאר! היא אמרה 

שהיא לא תעזוב. ואני האמנתי לה, כמו שאני האמנתי לו... אבל גם גלי עזבה. כמו שיעל עזבה, כמו שיערה [ידידה שלו - בואו

נקרא לה ככה, טוב?] עזבה, כמו שעוד חברות עזבו, חלקן מישרא.

כמו שהוא עזב, האידיוט הזה! אבל עליו אני אכתוב עוד יומיים, אני חושבת, או אולי עוד כמה ימים. כי יש לו יומולדת עוד יומיים...

ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על כל החודשים לפני היומולדת שלו, איך תכננו את היומולדת שלו. חשבנו שאני אבוא אליו,

שנסתובב אצלו בשכונה, שנלך לראות סרט, שאני אכיר את החברים שלו... תראו איך כל מה שתכננתי נפל, הא?
כל המגדלים והחלומות שבנינו פשוט... התרסקו בשנייה.