אין יותר סודות.

אני לא יודעת מה עוד לחשוב עליך.

אנחנו שניים, שיוצרים שלם.

שלא יכולים להתקיים לבד.

אני לא יוותר,

אני לא ירים ידיים.

אני ילחם, עליך.

עד שאני ירגיש שמיציתי הכל.

שאין יותר אפשרויות.

העולם יישרף מתחת לרגלי,

ולא אחדל לנשוא אותך בליבי.

צרור בנשמתי.

אחרי שנפרדנו,

חשבתי שאולי יהיה לי טוב הזמן הזה.

אולי הזמן יטיב עימי.

אבל עכשיו אני יודעת שזה לא זה.

אני לא צריכה זמן בשביל להרגיש טוב.

אני צריכה אותך,

ואך ורק אותך.

נפרדנו כעלה הנידף ברוח.

לאן פנית עכשיו?

נעלמת, בחרת להתנתק.

ואני אחוזת פחד,

שמא קרה לך משהו.

אין דבר היכול לרפא את האובדן.

נפשי נקרעה לאלפי חתיכות.

אבל לא אוותר,

הדמעות ימשיכו לצאת מזוויות עניי,

הדיכאון והמחשבות עליך ימשיכו להדהד בראשי.

ואני לא ארים ידיים,

עד שלא אהיה בידיך.

עד שלא תעטוף אותי בחום גופך,

ותנשק את שפתיי ברכות.

שנינו נברח מפה,

ביחד.

http://www.youtube.com/watch?v=YP53i8Md02c

I got a hope now

I'll never give up

I'll stay strong

Just for the day that we'll be together again

Baby, don't you forget

I love you.

And its FOREVER.

כאבי רב, ונפשי שבורה.

עצמותי חלשות, ואין מנוס לכאבי.

אין מקום בו אחוש בטוב.

מהו אושר בשבילי? אתה.

מהי שמחה בשבילי? אתה.

מהי אהבה בשבילי? אתה.

ומה אני בשבילך?

כלום.

הלילות קרים, ואין מי שיחמם אותי.

אני זועקת אליך, אך אתה לא מגיב.

דמעותיי ספוגות ייאוש.

ליבי מתפוצץ בכל פעם שעיניי פוגשות בך.

מבט אחד מהיר, והכל חוזר.

דפיקות הלב,

רעד הגוף,

והדמעות שעומדות בגרון ומאיימות לפרוץ.

הוא הלך,

ונשארו כעת רק החלומות,

הכאבים, הגעגועים.

הצעקות והבכי ישתתקו בדמעה.

דמעה מלוחה וסמיכה כמו דם.

דם השותת מעיניי.

הזיכרונות לא יוצאות מהראש,

של המציאות היפה שהייתה לפני הסיוט.

של החיוכים, החיבוקים, החום.

שנעלמו, וכנראה כבר לא יחזרו.

הלכת, והשארת אותי כבולה לכאב.

אז הנה אני, נשברתי.

ואתה לא פה בשביל להרים אותי.

http://www.youtube.com/watch?v=F4cLKHPMII8

איך אפשר להסביר למישהו איך אתה מרגיש?

אף אחד לא יכול להבין..

את הכאב הזה,

שפשוט מרגיש כאילו ירו בך.

שהכל נראה שחור.

אתה מתחיל להתחרפן,

לאבד שליטה,

על כל מה שקשור לחיים שלך.

יש בך רצון עז לוותר על הכל.

במיוחד על החיים שלך.

כי כבר איבדת את החשק להילחם,

בכאב.

או לקום מהמיטה,

ולצפות לעוד יום מלא סבל.

אין לך מושג איך זה קרה,

אבל זה שובר אותך.

המציאות העגומה הזאת,

איכשהו הכל נדפק.

בעיקר אתה.

לא טוב לך.

לא בא לך לסבול,

או לגרום סבל לקרובים שלך.

הרי מה עוד יש לך בעולם חוץ מהם?!

אי אפשר לעצור את הדמעות,

ואת הדיכאון הזה.

לא בא לך להתמודד יותר עם החיים האלה,

שאתה בורח מהמציאות,

מהאמת.

אתה מחזיק את החזה,

ומרגיש את הכאב,

את החור שנוצר לך בחזה.

הכאב הנפשי מרגיש כ"כ חזק,

שזה הפך להיות כאב פיזי.

כואב לך לחיות,

וכואב לך לוותר.

קשה להחליט,

כשהמצב נהיה כ"כ גרוע.

אין לך תקווה שזה יסתדר,

אין לך כוח לחכות, ולצפות.

הדמעות זולגות על פניך,

הרוח מלטפת את גופך,

והכאב, הורג אותך.

תחזיק מעמד,

מהחיים האלה.

מההרס היומיומי הזה.

גופך חבול,

ונפשך פצועה.

ורק שאלה אחת מהדהדת בראשך..

למה?

http://www.youtube.com/watch?v=ohOtDA3dTAA