אני חייבת להודות שהתגעגעתי . לפלרטוטים , למשחקים .

מה זה אומר בעצם ? שמתחיל שוב אותו מעגל ?

מה קורה ביום אחד כשסוף סוף יש לך קצת זמן לעצמך אז את חושבת .. חושבת על הכל ומבינה שבעצם את דיי לבד בבית .

לפני כמה שנים היתה לך חבורה , ואז החבורה התחילה קצת להתפרק , אחרי זה גדלה פתאום ועכשיו היא התפצלה ואת מצאת את עצמך באמצע . אבל בעצם בלי שום דבר קבוע . נשארת בקשר טוב עם כל מי שהיה חשוב , אבל בין כל אלו אין יותר מידי קשר כבר . אחת נמצאת עם החלק השני של החבורה , שבעצם אף פעם לא היית יותר מידי קשורה אליו . לאחת יש חבר שהפף להיות חלק בלתי נפרד ממנה , אחת עברה רחוק רחוק מכאן וכל השאר חברים טובים שלך , אבל מקבוצות חברים שלא קשורים אליך .

מה קורה כשאת מוצאת את עצמך ביום שישי בערב ואין לך ממש עם מי לצאת . כי החברה הכי טובה סוגרת וכל השאר נמצאים עם הקבוצת חברים הקבועה שלהם . אז את ממציאה תירוצים לעצמך של 'אני במילא לא מרגישה טוב אז אולי נכון יותר להשאר בבית בכל מקרה' כדי להרגיש טוב יותר . אבל בעצם את בודדה .

האנשים במכינה הפכו להיות החברים הכי טובים שלי . כשאני נמצאת שם אני מתה לחזור הביתה לשקט שלי אבל כשאני בבית אני רק מתה לחזור לשם , לאנשים ולביחד .

חוץ מהבדידות המוזרה הזאת בבית אני יכולה להגיד שזאת תקופה טובה . אני מנצלת כל שניה , חיה את הרגע ונהנית ממנו .