בודריאר ME

היו זמנים שהמילים היו כה מעטות עד שלא הספיקו לנו כדי להביע משהו פשוט כמו השפתיים האלו שלי, או השפתיים האלו שלָך, ועל אחת כמה וכמה כדי לשאול למה השפתיים שלנו נושקות. בימינו האנשים כלל אינם משערים איזה מאמץ נדרש כדי ליצור את צירופי ההגיים הללו, ראשית היה צריך להבין שהמילים בכלל היו נחוצות, ומי יודע, אולי זה היה הכי קשה, אחר-כך היה צריך להגיע להסכמה על המשמעות של ההשפעות המיידיות שלהן, ולבסוף, משימה שלעולם לא תושלם עד תום, לדמיין את התוצאות העשויות לצמוח מן ההשפעות הללו ומצירופי ההגיים האלה בעתיד הקרוב רחוק.

עתה, לאחר שהמילים כבר הספיקו להמציא את עצמן מחדש, שוב ושוב ושוב, באופן מפתיע, אני מגלה שקשה לי לבחור את המילים הנכונות, או אפילו סתם מילים, שכאמור, אינן אף פעם סתם מילים, רק כדי להגיד לך כי טוב.