פתחנו נרגילה בפארק חשוך. השעה ארבע לפנות בוקר, קור אימים, אין נפש חיה והדבר היחיד שמאיר הוא הפחם של הנרגילה.
מדליק אותי לא לראות ולהרגיש.
יושבת עליך ואתה עוטף, מלטף, ממכר. כול נשימה שלך היא כמו מוזיקה בשבילי וכול נגיעה שלך היא הכוח שלך לשלוט בי. אתה מנשק לי את הצוואר ואני מתמסרת ומגרגרת כמו חתולה.
דווקא עכשיו אני מרגישה אותו מתקשה, כמה פיסות בד מפרידות בינו לביני. אני כ"כ רוצה...
אני כבר מרגישה את הידיים שלך מטיילות בחופשיות על הגוף שלי שהוא בעצם שלך. כפתור אחד שלי נפתח, ועוד אחד ועוד אחד, ועכשיו הדבר היחיד שעוטף אותי שם הם הידיים החמות שלך. יושבים על הדשא זה מול זה. בקושי רואים ורק מרגישים.
נפתח כתפור, ריצ'רץ', אצבע נדחפת ועוד אחת מצטרפת.
וגם תורך מגיע כשהמכנס שלך יורד בקלות רבה והזין הקשה שלך בתוך הפה הרך שלי.
אני רוצה שתתנשא עכשיו ושתעמוד... תן לי ללקק כמו כלבה ולעטוף אותו בכול האהבה שאני רק יכולה לתת...
מזיין אותי כשאני יושבת עליו, מנשק אותי ואומר שמאוהב,
נופלת אחורה על הדשא, וזה לא מפריע לך. אתה ממשיך ונהנה בזמן שאני לא פחות מימך. מסוממת מההרגשה ומהמגע. קורעת את הדשא וגונחת בשקט וזה כול כך עושה לך את זה.
נכנס עמוק יותר... ופתאום אתה אומר... : אני גומר...
ומה זה משנה איך זה באמת נגמר.
עוד תשוקה הושלמה ויושבים בדממה...
Kanda2
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
