אתמול הפלאפון שלי צלצל את הצלצול של האפליקציה של צבע אדום. אין לי את האפליקציה אבל מצאתי את עצמי נכנסת לפאניקה בכל זאת. שליו אמר לי שלפעמים בודקים אצלנו פה אם ההתראות עובדות ושבפעם האחרונה שזה קרה הרבה אנשים נורא נבהלו, וששונאים את זה. החלק הפרנואידי שבי, לפני ששליו הגיע והרגיע אותי, העלה לי את המחשבה שפטימה, השליחה של האוכל שבדיוק הזמנו, מנסה להפחיד אותנו, אבל ברור לי שאלה סתם חרדות. שאין הרבה יהודים פה, והסיכוי שגם יזהו יהודים, ועוד יהודים מישראל, וגם תהיה דעה מגובשת כשיזהו, וגם שהם ידעו איך להשתלט על הפלאפון, וגם ידעו בדיוק איזה צליל להשמיע, זה סיכוי ממש אפסי. אני גם משתמשת בשם אחר באפליקציה של המשלוחים אז בכלל.

אני יודעת שאני לא היחידה כי בקבוצות של היהודים מדברים על זה ויש הרבה דיונים. למשל באיזה בית קפה אחד הקלרקים ענד סיכה של דגל פלסטין. אני לא יודעת איזה בית קפה זה אבל ישראלי אחד אמר שהם יודעים שהוא מישראל והם התייחסו אליו יפה, אבל היו הרבה בקבוצה שהתרעמו על זה. באופן אישי לא הייתי מרגישה בטוחה להכנס ולשלם שם ואני לא יכולה להניח שכל מי שעונד סיכה כזו רק בעד שהפלסטינים יהיו בטוחים ולא שונא יהודים ו/או ישראלים. באופן כללי בתי קפה לא צריכים להיות פוליטיים אלא מקומות של שירות שלא מדירים לקוחות. קשה לי גם לראות אנשים שלבושים מגניב בלי לפחד שאני אמצא עליהם איזו סיכת אבטיח, גם אם אני שוכחת שאין לי תלאי של מגן דוד צהוב על החולצה. יש פה המון אנשים שלבושים מגניב ופעם סתם הייתי נהנית מזה, היום הם מפחידים אותי.

בימים האחרונים הייתה לנו סתימה באסלה שהתפתחה לבעיה די רצינית, והיום הגיעו מהמחוז לחפור בפתח הביוב שברחוב לפתור את מה שזה לא יהיה. השירותים אצלנו בינתיים מלאים בחרא, כל הרצפה ואני מניחה שבאופן כללי כל חלל השירותים בגדר סכנה בריאותית. התוכנית הייתה לנקות היום אבל ניתקו לנו את המים בשביל לסדר את תשתיות הביוב אז זה יתעכב לכשיחזרו המים.

לקחנו את ההזדמנות לטייל עם סטיץ' ולשבת בבית הקפה השכונתי, על הדרך הארכנו את ההשאלה של מהומה בנברווינטר מהספריה. ראיתי שהוסיפו למבחר גם את roots ועוד איזה משחק, ועדיין היה שם הפאזל שנורא רציתי אבל לא השאלתי כי יש לי כבר די הרבה שאני צריכה לפתור קודם. נשארו לנו שתי מערכות מתוך שלוש בבדלאם ועוד לא קבענו עם חברים, מקווה שזה יקרה מתישהו שבוע הבא. בסוכות, שחגגנו ממש מאוחר, שיחקנו דיקסיט עם המשפחה, חברים של המשפחה ומליסה, הם התלהבו ועכשיו אני רוצה להשיב אלינו את שלנו עם כל ההרחבות ואולי לקנות גם כמה הרחבות חדשות בהמשך.

השמש יצאה כשישבנו בבית הקפה, דבר שבארץ הייתי שונאת ופה נורא נעים לי. הרגשתי קצת דבילית לשבת בחוץ ולא מתחת למחסה כשנראה שעומד לרדת גשם בכל רגע, אבל גם היה שם שקע וגם כאמור הבאנו את סטיץ' איתנו. לאט לאט עוד אנשים ישבו שם בחוץ ואז גם השמש יצאה. דיברנו על ויסות רגשי בזמן הנכון בהתמודדות עם מלטדאונים ועל כל מה שלמדתי בשנים האחרונות ועל איך שסידרתי את זה בצורה שעזרה לי ולעוד שני אנשים לפחות, והתבאסתי שוב על החרדות שלי, שתמיד משתקות אותי או גורמות לי להתחרט על כל אינטראקציה אנושית שאני מנהלת.

בעל הדירה סיפר לנו על שיעורי פאבליק ספיקינג שהוא הלך אליהם לא רחוק מאיתנו מתישהו ומאז אני ממש רוצה. אנחנו רוצים לעבוד על הרישיון הקנדי ואני חושבת שאחר כך זה יהיה זמין לנו יותר. החשש שלי הוא פחות הדיבור עם אנשים או מול קהל, אלא ההתמודדות עם החרדות שאחרי, זה כאבי חזה נורא קשים והמון מחשבות שיפוטיות ובריוניות, וכל הסיפור יכול להמשך כמה ימים (שזה שיפור כי בעבר זה היה נמשך יותר זמן לסירוגין). התקווה שלי  היא שככל שאעשה את זה יותר הכאבים והשיפוטיות לא רק יהיו רגילים עבורי, אלא גם יפחתו עד יעלמו. או/ו אוכל להיות קצת יותר בטוחה בעצמי והם לא  יופיעו בכלל באיזשהו שלב.

המים חזרו אז הולכים לנקות חרא. בהצלחההההה