ערב טוב לכל המאזינים והמאזינות, היקרים והיקרות, הקוראים והקוראות, מששי הישבנים ומששות הטוסיקים
אף אחד מכם, חברי האהובים - לא חשב לשים על קקטוסים שלט
"זהירות - זה דוקר!!!"

כאילו מה?! אני אמור לנחש?!

ועוד מיילא קקטוס, אבל מה הוא עושה בבית חולים?! מה הוא עושה על שולחן בבית חולים?!

לתומי ס"ה ביקשתי משענת להניח עליה את מרפקי וגבי :(
אתם יכולים לדמיין ת ההמשך, לדעתי עדייו נשארו ממזרים עמוק בתוכי, גם פה אתם יכולים לדמיין איזו משמעות שבא לכם.


בכל אופן, אילו יומי היה משתפר עיניין הקקטוס היה נשכח והופך לחוויה מלמדת לחיים
אבל לא, לפספס רכבת, לעמוד במעבר חסר מזגן, לאבד את הארנק - לחזור לחפש אותו ואז לגלות שהוא בכיס שלי
לאבד את האשראי (זה לא נורא, גם ככה הוא לא באמת עובד)
להגיע בעשר בערב הביתה ולגלות שאין לי מפתח ואין באמת מישהו שאמור לבוא ולפתוח לי את הדלת!

ועל החוויה המלמדת הזאת אני חייב לפרט קצת יותר! 
למי שעדיין לא ביקר אותי, כמובן שמוזמן - מבטיח לא למשש לכם את הטוסיק - לפחות לא ישר על ההתחלה .. בכל מקרהה!!! לעיניינו, כן:
לכל אותם אנשים אומללים שלא יצא להם לבקר במחוזי אספר שאני גר בקומה שניה, יש לי מרפסת נחמדה וגגות מסביב לחלונות - כן, זה לא כזה בעיה לפרוץ.

מפה לשם, בשילוב מוחות עם השכנה חסרת המוח התחלנו לתכנן אפשרויות פריצה קרימינאליות

לבסוף הגענו למסקנה שהמרפסת היא הפתרון היחיד, בצעד לא כל כך חכם יש לציין - היא הציעה את הסולם המאוד קצר שלה (קצת יותר גבוה ממני, ובנינו? אני בערך בגובה של דרדסבא)
מהסולם, לסורגים (הלא יציבים!!!) של החלון הסמוך, למאורר מזגן ישן למדיי, לאחיזת רמבו בגדר המרפסת, זינוק - טיפוס, סלטה באויר, שני גלגלונים, קפיצת ראש דרך החלון ישר על המיטה. זינוק על הידיים , מרוץ אל הדלת וזכיתי בתחרות!

כן, זאת חוויה, שווה לעשות את זה בכל פעם שנכנסים הביתה.

מפה לשם, היו לי דברים עם תוכן יותר לכתוב - אבל הם כבר לא מעניינים אותי (:

אז לילה טוב לכם :)

כל קשר בין הסירטונים האלה אלי הוא מקרי לחלוטין (חוץ מהסרטון של אורסולה, אווו כמה סקסיות *שורק*)

אנשים אומרים לי שישו לא היה יהודי!
בטח שהוא היה יהודי.
בן שלושים, רווק, גר עם ההורים. בחייכם!

עובד בעסק של אבא שלו,
אמא שלו חשבה שהוא מתנה מאלוהים,
הוא יהודי, וזהו. זו מסורת עתיקה

(קרדיט לארזו)

אחרי מי אתה רודף?
          אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.
אז למה אתה עושה את זה?
          זאת כבר שאלה שאלף תשובות לה
ופיתרון?
          אף לא אחד

קרן פלס
מילים: קרן פלס
לחן: קרן פלס

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.
בכרית ההפוכה
בכל קפל בשמיכה
אני שוכחת, שוכחת אותך.

על הקיר שבסלון
הג'ינס שבארון
אני שוכחת אותך בחלון.
על כל המדרכות
בכל פינה אצלי בלב,
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.

על ספסל בקצה הרחוב
בו לימדת אותי מה זה לאהוב,
בריב הראשון, בג'ינס שבארון,
בכתם קפה על הספה שבסלון.
במיוחד אני שוכחת
אותך במקלחת,
במים פושרים
בעיקר בלילות, במיוחד בבקרים.
בריב הראשון, בג'ינס שבארון
ביום האחרון.

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.
במילים ובשתיקות
בכל הנשיקות, כולן
אני שוכחת, שוכחת אותך איתן

כל הדרך הביתה ברחוב
בו לימדת אותי מה זה לעזוב
ולא לנשום לדקה, בכוס הריקה
בדלת שסגרת, והיא עדיין מחכה.
במיוחד אני שוכחת
אותך במקלחת,
במים פושרים
בעיקר לבדי במיוחד בין חברים.
בריב הראשון, בג'ינס שבארון
ביום האחרון.

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.

זה כנראה המשפט שעשוי היה להאמר, או נאמר בשבוע האחרון לא מעט פעמים (אני מניח שיותר מידי) בחופי ישראל, אני מדמיין לעצמי עוד מס' שיחות בנושא כמו:

-    הו, הינה עוד סרטן
=   *מזנק ממושבו הנוח על החול, ונלחץ* "איפה איפה?!" *מסתכל לכל הכיוונים*
-    אל דאגה אדוני, זה לא סרטן כזה.. זה סרטן בתוכך.
=   *אנחת הקלה, מתיישב* הו, מזל...
-    *מחייך והולך*
=   אההה.. סרטן? היי! רגע! חכה! מה??!!??!?!?!?

כן כן, רופאי קופת חולים מכבי החליטה לעשות מבצע בחופי ישראל, ולהנחית ביום בהיר אחד על שוהיי החוף את הבשורה המרתקת - כן חבר'ה, יש לכם סרטן.
אני כבר יכול לראות בתוך ראשי את האמא השלווה, יושבת על החוף.. ילדיה משחקים מולה בחול מאושרים, הבעל הלך להביא ארטיקים לצנן קצת את החום, היא יושבת ומשתזפת, נהנת ממעט שלווה אחרי שבוע מטורף... וכן, באותו רגע יגיעו רופאינו לבשר לה על הבשורה, יש לך סרטן.

קשה לי לגבש דיעה אחידה לנושא, מצד אחד.. עצם הגילוי יתכן שתהיה האפשרות, לרפא את המחלה, קלה יותר.
אבל האם חייבים דווקא בסיטואציה הזאת? קשה לדעת.

אתמול היה ה'מרוץ על עקבים' המדובר (מעניין למה מדובר P: )
זה היה סוג של תופעה מעניינת, לראות בנות מתאבדות על המסלול, נמרחות, נתקעות בעדר צלמים, על  מנת לזכות בטיסה לפריז וב1000$ לבזבוזים , צלמים נכנסים לאש התופת (מסלול הריצה) כדי לתפוס תמונה טובה לכתבה של מחר.. האם כולם מסתכנים כל כך בגלל דברים שהם רוצים? שאלה מעניינת :)

אוירה סגולה, אנשים מתלהבים, מוסיקה טובה, שתיה יקרה (שלמזלי לא הייתי צריך לשלם עליה) נוף של ים, עשרות בנות הולכות על מסמרים ויותר צלמים מאשר מתחרים, אפילו הכתבת של הערוץ הרוסי השתתפה :)
הבנות עשו מתיחות, לבשו בגדי ספורט (או מכנסונים ממש ממש קצרים), אנשי מד"א חיכו לנופלות ולנפצעות - ממש ריצת מרתון.
כדי להוסיף על ההרגשה הספורטיבית היה שדרן לייב שדיווח מתי ומי ראשונה במהלך 50 המטרים שהבנות רצו, שחלפו ממש מהר ד"א, והיה שופט (זה מלרדת בגדול, ברק) שאפילו בגבריות הרים את אחת הפצועות ולקח אותה לאמבולנס (נתקעה במצלמה של הצלם שחיכה בסוף המסלול, למתעניינים), ולהשלמת האוירה חיכו הכתבים של ערוץ ספורט 5.. יותר מזה?!

בכל מקרה, היה חווייתי ביותר, יש תמונות כאן, ואולי יהיו עוד בהמשך השבוע!



להשלמת היום החוויתי, הלכתי עם כאבי ראש וסחרחורות לקונצרט של לה סקאלה בפארק, התיישבנו מול הרמקולים והכאב ראש רק גבר..
אבל היה שווה כל רגע, ההרכב המדהים בעולם, הזמרים והזמרות הטובים ביותר, המקהלה מושלמת, התזמורת מרהיבה והמנצח עם שם מפה עד איטלה וחזרה לסין וקצת יותר...
והיצירה? עם הביצוע הזה, גרמה לי פשוט לבכות מרוב שהיה מדהים.

מה שהיתה חוויה מעוררת, לראות את כמות האנשים המטורפת, עשרות אלפים של אנשים נוהרים כולם לשמוע קונצרט קלאסי.. ולחשוב שהתרבות חלפה מארצנו הקטטנות.

חוץ מכאב לב קטנטן פה ושם והתעלפות קטנה בדרך הביתה, אני מרגיש מצויין.

שבת שלום.