מקורות הסיפוק, סיפוק נפשי – מיני – פיזי – רצוני, נוכל להמשיך כך ללא הפסקה, המניע העיקרי של בני האדם בימנו הוא הסיפוקים – המיידים או לטווח הרחוק, חיים את כל חיינו רק בשביל הסיפוק הבא.

בעצם, אם נדייק, לא רק בימינו, יותר מכך – לא רק של בני האדם, כל צורה אנושית חכמה ככל שתהיה או חסרת יכולות אינטלקטואליות לחלוטין, מונעת בכל שנייה מחייה על ידי הסיפוקים שלה.

יותר מזה, הסיפוקים הגדולים ביותר, המהנים ביותר – הם הצורך הקיומי, יכולת ההישרדות של אותה צורת חיים.

ואם נסבך קצת את העיניים, לצורת חיים מורכבת קצת יותר כמו האדם, יש צורך ביותר מידי סיפוקים קטנים וגדולים, גלויים או נסתרים – הם המנוע העיקרי שלנו.

נטל על החזה, מועקה, סתם שעמום, חוסר מיצוי, כמיהה לרגש שבקשר – כל אלה ועוד הם פשוט צרכים נפשיים שלא עלו על סיפוקם? אני מניח שכן, ואז מתחיל המסע שיוביל להשגת הסיפוק, למרות שהרוב לא באמת יודעים מה יספק אותם.

אז מה אנשים צריכים? אהבה? סקס? אוכל? מים? קריירה? משפחה?
מה כל אדם בפני עצמו צריך?

ותמיד יגיעו עוד צרכים חדשים שצריך לספק.

מעטה דק של נימוס מסתיר את האינטרסים האמיתיים שלנו, האינטרסים שיובילו לסיפוק הצרכים שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לספק.

זה טבעו של עולמנו, לא?
אני סקרן, האם הכל בעצם זה סוג של אשליה? העמדת פנים ומשחק כדי לנסות לספק צרכים שלא באמת קיימים? צרכים שהאדם חשב שהוא צריך לספק?
אז כנראה שכן, האמת שאנחנו עדיין חיות שעדיין מונעות מהאינסטינקטים הראשוניים שלנו

בנסיבות מסיימות כולנו מסוגלים לבצע פשעים נוראים.
נסו לדמיין עולם שונה שבו משברים לא מסתיימים בזוועות חדשות שבו כל העיתונים לא מלאים במלחמות ואלימות.

זה כמו לדמיין עולם שבוא האדם חדל להיות אנושי, עולם שהאדם הפסיק לספק את הצרכים שלו.

לסיכום חבר'ה, תפתחו עיתון...
לטוב או לרע, אנחנו אנושיים.