 כינוי:
בן: 36 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
מחנכים את הישראלים להגיב
ערוץ 2 החליט להעמיד אותנו במוצ"ש של שאלה מוסרית,
מעמידים אנשים אקראיים באמצע יום, בסיטואציה נוראית והופכים את זה לקרקס טלוויזיוני, ומביאים לנו את חוויות השבויים הישראלים בפרצוף, כשהסיכוי שמשפחתו של גלעד צופה קרוב ל101%.
ועל זה נאמר – אם כבר תולים אותך על ביצה אז שיתלו אותך על תרנגולת.
נתחיל ממר חיים הכט שהפעם, בתוכניתו "מה אתם הייתם עושים?" החליט לחנך את האומה הישראלית להגיב בסיטואציות קיצוניות.
אני תוהה מי נתן לו את הזכות להחיות סיטואציות כאלה ולהעמיד את האנשים שמככבים בתוכנית בסיטואציה הזאת.
יש פה משהו לא מוסרי ואפילו מגעיל, בוטה וקיצוני.
אבל למרות הכל, כל מה שאפשר להגיד על התוכנית - אין ספק שמדובר במשהו שחשוב שעלה למודעות בצורה שמזעזעת.
ואני יכול להעיד על עצמי, לפחות בתיאוריה, שהיום אירועים שכאלה עלו לי למודעות ובזכות המודעות הזאת – הפעולה, במידה ותידרש, תגיע יותר מהר.
ונגיע לחטופים, ובאמת בתמצות.
הפעם אני לא הולך לדבר על המשחק ולא על ההפקה – כי הפעם הרגשתי שהחליטו למתוח את הגבולות שלי, שלנו.. להגיע לקצה הקיבולת הרגשית של העם הישראלי שמזוהה עם הנושא בצורה כל כך יומיומית.
וכאן באמת אני שואל מאיפה האומץ והלגיטימציה להראות את הפרטים, לפרט את האירועים – כשאנחנו, כעם, חיים את הידיעה שיש מישהו, חייל שנמצא כרגע בסיטואציות אולי דומות.
נכון, גם על השואה עשו סרטים מזעזעים. נכון, זה מעלה את הנושא למודעות.
אבל דחיל רבאק, תנו לפצע להגליד לפני שאתם חופרים בו.
| |
חטופים.
זה היה ברור שמדובר בעניין של זמן עד שתצא סדרה שתעשה סימולציה לכל נושא החטופים הישראלים, חודש של פרומואים דרמטיים ומסקרנים, אין ספור שאלות מוסריות והרבה אומץ מצד ערוץ 2, כשגלעד עוד בשבי.
ואם אצא מנקודת הנחה שיהיו מספיק כתבות שידברו על הפן המוסרי, אז אני אדלג על הקטע הזה ואגיד שאם כבר הולכים עד הסוף ושוברים את כל הכלים – הייתי מצפה שהיו עובדים קצת יותר על איכות הסדרה.
לא הייתי מעוניין לפסול על הסף אחרי פרק אחד, אבל קשה להתעלם מהאווירה המורגשת שמלווה בפתיח של סרט אימה, משחק מונוטוני (של חלק מהשחקנים), שעושה לי פלאשבקים מפיק אפ, שברגעים הדרמטיים תמיד אפשר לחפות עליו עם זום היסטרי ודרמטי.
יכולתי ממש לספור ורידים בעיניים של השחקנים ההמומים, ברגעים מסוימים.
אה ונורת (מילי אביטל) תיזהרי שלא תיפול לך הקערה.
בכללי, זה מעלה סוג של גיחוך לראות שחקנים מדקלמים שיושבים לצד שחקנים משחקים.
יעל אבוקסיס (טליה קליין) שלא אכזבה, (עם זאת יש לציין שגם לא הפתיעה יותר מידי), מלבדה אני יכול לציין שני שחקנים מוצלחים, אביו של אורי החטוף - שמוליק שילה (יוסקה זך), והבת של נמרוד החטוף השני – יעל איתן (דנה קליין).
נקווה שכניסתה העתידית של סנדי בר לעסק ישפר את הדברים.
ההחלטה המעניינת היחידה שהייתה בפרק הזה, זה לשים ראש ממשלה אישה.
בין אם זה סתם כדי להימנע מהשוואה לראש הממשלה הנוכחי, או מרצון לרמוז משהו על לבני או שסתם החלטה תמימה – זה נדע בהמשך אם נזכה לראות אותה מגלמת משהו מעבר למשפט "ברוכים הבאים" שפלטה. (ובלהתחשב בזה שהיא לא מופיעה בפירוט הקסט, כנראה שלא)
לגבי תפקוד החטופים - אורי זך (ישי גולן) ונרמוד קליין (יורם טולדנו):
אני לא סגור על זה, נחכה לפרק השני.
ודבר שגרם לי להרים גבה זה הפרומו "השבויים האמיתיים שחזרו, מדברים" שהופיע לו בסוף הפרק.
מפלצת הרייטינג לא בוחלת באמצעים.
ולסיכום, שני דברים:
1. שאפו על האתר - חטופים
2. מה זה השם הזה חצב?! (גיא סלניק)
| |
אפלטון ואתון נכנסים לבר...
לפני שאגיע לפואנטה של הפוסט הזה, (הגיגים פילוסופים משעשעים, או כמו שבספר כינו את זה פילוצחוקיה.)
תרשו לי לשתף אתכם ביכולותי המופלאים כי רק שילוב איכותי של כישרון אמיתי ומזל נדיר, יכולים להוביל אותי לקבלת דו"ח כשאני יוצא להסתובב קצת מסביב לבית,
לשבת בפארק עם חבר ולקבל דו"ח על סך 430 שקל, ב2 וחצי בלילה על שהייה במתחם ציבורי שלא בשעות הפתיחה. תענוג.
אז מה אם טיפסנו מעל חומה קטנטנה, זה פאקינג פארק.
נסיעה בלי חגורה זה כבר יותר זול.
ב430 שקל, יכולתי לצאת למועדון ולשתות חצי בר.
נקסט טיים :)
===================
אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים.
דימיטרי: משהו מטריד אותי בזמן האחרון, טאסו.
טאסו: מה הדבר?
דימיטרי: מה המשמעות של כל זה?
טאסו: כל מה?
דימיטרי: אתה יודע, החיים, המוות, האהבה, אתה יודע, כל עלה הגפן הממולא הזה.
טאסו: מה גורם לך לחשוב שיש לזה משמעות כלשהי?
דימיטרי: כי חייבת להיות. אחרת החיים יהיו רק...
טאסו: מה?
דימיטרי: אני צריך כוס אוזו.
דימיטרי: אם העולם עומד על אטלס, על מה עומד אטלס?
טאסו: אטלס עומד על גב של צב.
דימיטרי: אם כן, על מה עומד הצב?
טאסו: על עוד צב.
דימיטרי: ועל מה הצב הזה עומד?
טאסו: דימיטרי יקירי, זה הכל צבים ועוד צבים עד למטה!
אם אדם מנסה להכשל ומצליח, האם הוא הצליח או נכשל?
דימיטרי: עכשיו אני מרגיש טוב, טאסו. הלוגיקה כבר אצלי בכיס הקטן, כך שכל היתר יהיה פיקניק באוקרופוליס.
טאסו: איזה אקרופוליס?
דימיטרי: הזה! שעומד ממש שם! אולי אתה צריך להירגע קצת עם האוזו אחי.
טאסו: אבל האם זה האקרופוליס או רק משהו שאתה מאמין שהוא האקרופוליס? איך אתה יודע שהוא אמיתי? ובאותו עניין, איך אתה יודע שדבר כלשהו אמיתי?
דימיטרי: הסיבוב הבא על חשובני.
דימיטרי: לפני כמה ימים דיברתי עם זאוס והוא חושב שאתה משפיע עלי לרעה.
טאסו: זה מעניין, כי אני חושב שהוא משפיע עליך לרעה.
דימיטרי: באיזה אופן?
טאסו: הוא גורם לך להאמין שהקולות בתוך ראשך אמיתיים.
ישוע הולך ברחוב וראה המון סוקל נואפת באבנים.
"רק מי שלא חטא יידה את האבן הראשונה" אמר.
ולפתע התעופף סלע באוויר. "אמא?" שאל ישוע.
*כל הקטעים לקוחים מתוך הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" מומלץ ביותר.*
|
נכתב על ידי
,
6/3/2010 17:00
בקטגוריות אומנות, גלובליזציה, דמוקרטיה, מחשבות טובות, תל אביב, תל אביב אהובתי, אופטימי, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור, פילוסופיה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של
Taylor_North_Carolina ב-11/11/2012 14:31
|
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
