בנט האח, גרסת ארץ נהדרת, סיפר בדיחה ואנחנו צחקנו.
אוי, כמה שאנחנו צחקנו.

סאטירה: "סגנון אמנותי שמטרתו לשים דבר מה ללעג, לרוב במטרה לגרום או
למנוע שינוי."

נו אבל ברור שזה מצחיק. זה אבסורד!
בנט האח, אחויה, אחינו, כפרע עליו. דווקא הוא יביא לנו כפייה דתית?

אבסורד: "סיטואציה מגוחכת שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר ושהאדם
עשוי להגיב עליה בדרכים שונות כגון גיחוך, פליאה או פחד."

מה אתכם? גיחכתם או פחדתם?
אז לרגע זזנו באי נוחות בכורסה מול הטלוויזיה,
אבל מיד המשכנו בגל צחוק נוסף
ועברנו הלאה. שכחנו. 

כמה שאנחנו אוהבים לשכוח.

רוצים לחנך אותנו מגיל צעיר להגיד אמן - מתוך מצע החינוך של הבית היהודי:
"המשימה הדחופה ביותר שלנו היא הקמת יחידה לחינוך יהודי-ציוני בבתי ספר
הממלכתיים במדינת ישראל." מקור

הכי דחופה?
מה עם רמת הלימוד? העומס בכיתות? שכר המורים? ההישגים של הישראלים ביחס לעולם?
אלימות? עומס בגנים? נשירה? זכאות לבגרות?
שקט. נגמרו הימים שאתם לא אומרים אמן.

הידעתם?
יש סעיף קטנטן בפקודת הנישואין שמאיים בעבירה פלילית שעונשה מאסר של שנתיים לבני זוג שנישאו בטקס פרטי ללא רישום ברבנות.
ב – 3/12/14 עברה בקריאה טרומית הצעה לתיקון החוק.
הסעיפון עדיין קיים.
בממשלת ביבי-בנט הבאה, קשה לי להאמין שמישהו יטרח לשנות את החוק הזה.

תתחילו לשנן את 7 הברכות. נגמרו הימים שאתם לא אומרים אמן.
מקור

המדרון חלקלק, זה נמצא בסעיפים הקטנים, בתחבורה בשבת, בנישואין, בכשרות.
תנו לזה יד והחינוך ישתנה, האוטובוסים יופרדו, הבגדים יוצנעו.
המידע החופשי יפחת וההבדל בנינו לבין מדינות ערב יהיה רק בסוג התפילה.

המאפייה הכשרה
כיום אין כלל פיקוח על מחירים אותם גובים משגיחי כשרות עבור מתן תעודת הכשר
לבתי עסק.
הרבנות חוגגת. תשלם או שלא תקבל תעודה.
ניסו להעביר חוק, קביעת תעריפים מקסימליים והקמת מערך פיקוח עבור שירות הנפקת
תעודות כשרות.
לא עבר. הבית היהודי ושאר הסיעות הדתיות התנגדו.
מקור

ואתם מאשרים?

בתיאבון.
אל תשכחו לברך לפני,
כי נגמרו הימים שאתם לא אומרים אמן.

זה לא סיפור על מבצרים, נסיכות ודרקונים.
לא תמצאו פה גיבור טרגי ולא פשוט עם הרואי.
העלמות לא כנועות וממתינות לישועה.
ושום קתרזיס לא יצוץ מתוך האפלה.

כאן,
נסיכים תלויים מחוטים.
כתרים מצופים במילים.
כנפיים עשויות משפתיים.
פיות מרוויחות את לחמן מפיסוק רגליים.


נערים יפי תואר משחקים במלחמה
עלמות מוצאות את עצמן נלחמות בשנאה.
גופות נושמות מלכלכות את הנוף
וסירנות צווחות כבר לא גורמות לנו לחשוב.


החלומות צנועים, כמעט שגרתיים.
במציאות, המריונטה זוכה בכתר ובכס של קוצים.
דרושים אויבים כי אזל הדבק
נחוצים אשמים כי כואבת הדבשת

אובך וערפל מערפל משתלמים באופן כללי,
כי בסופו של דבר,
הפחד כלכלי.

לפני שאגיע לפואנטה של הפוסט הזה, (הגיגים פילוסופים משעשעים, או כמו שבספר כינו את זה פילוצחוקיה.)
תרשו לי לשתף אתכם ביכולותי המופלאים כי רק שילוב איכותי של כישרון אמיתי ומזל נדיר, יכולים להוביל אותי לקבלת דו"ח כשאני יוצא להסתובב קצת מסביב לבית,
לשבת בפארק עם חבר ולקבל דו"ח על סך 430 שקל, ב2 וחצי בלילה על שהייה במתחם ציבורי שלא בשעות הפתיחה. תענוג.

אז מה אם טיפסנו מעל חומה קטנטנה, זה פאקינג פארק.
נסיעה בלי חגורה זה כבר יותר זול.

ב430 שקל, יכולתי לצאת למועדון ולשתות חצי בר.
נקסט טיים :)

===================

אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים.


דימיטרי: משהו מטריד אותי בזמן האחרון, טאסו.
טאסו: מה הדבר?
דימיטרי: מה המשמעות של כל זה?
טאסו: כל מה?
דימיטרי: אתה יודע, החיים, המוות, האהבה, אתה יודע, כל עלה הגפן הממולא הזה.
טאסו: מה גורם לך לחשוב שיש לזה משמעות כלשהי?
דימיטרי: כי חייבת להיות. אחרת החיים יהיו רק...
טאסו: מה?
דימיטרי: אני צריך כוס אוזו.

דימיטרי: אם העולם עומד על אטלס, על מה עומד אטלס?
טאסו: אטלס עומד על גב של צב.
דימיטרי: אם כן, על מה עומד הצב?
טאסו: על עוד צב.
דימיטרי: ועל מה הצב הזה עומד?
טאסו: דימיטרי יקירי, זה הכל צבים ועוד צבים עד למטה!

אם אדם מנסה להכשל ומצליח, האם הוא הצליח או נכשל?


דימיטרי: עכשיו אני מרגיש טוב, טאסו. הלוגיקה כבר אצלי בכיס הקטן, כך שכל היתר יהיה פיקניק באוקרופוליס.
טאסו: איזה אקרופוליס?
דימיטרי: הזה! שעומד ממש שם! אולי אתה צריך להירגע קצת עם האוזו אחי.
טאסו: אבל האם זה האקרופוליס או רק משהו שאתה מאמין שהוא האקרופוליס? איך אתה יודע שהוא אמיתי? ובאותו עניין, איך אתה יודע שדבר כלשהו אמיתי?
דימיטרי: הסיבוב הבא על חשובני.


דימיטרי: לפני כמה ימים דיברתי עם זאוס והוא חושב שאתה משפיע עלי לרעה.
טאסו: זה מעניין, כי אני חושב שהוא משפיע עליך לרעה.
דימיטרי: באיזה אופן?
טאסו: הוא גורם לך להאמין שהקולות בתוך ראשך אמיתיים.

ישוע הולך ברחוב וראה המון סוקל נואפת באבנים.
"רק מי שלא חטא יידה את האבן הראשונה" אמר.
ולפתע התעופף סלע באוויר. "אמא?" שאל ישוע.

*כל הקטעים לקוחים מתוך הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" מומלץ ביותר.*