תרשו לי להרים דגל אדום. עזבו אדום, שחור.

אבל לפני שאתחיל לפרט, תנו לי לספר קצת על עצמי:
אני בן 20, ואני לא בצבא.

בעודי תלמיד תיכון בגיל הצו הראשון לא היה בטוח אם אפשר לגייס אותי מבחינה בריאותית, התעקשתי, סילפתי ולבסוף התגייסתי. עברתי מסלול לא פשוט בצבא שבמרכזו פרצה בי מחלה כרונית שהפכה את החודשים שהייתי בצבא לבלתי נסבלים.
נפלתי על רופא תת רמה שרק טרטר ואמלל אותי, ולבסוף אחרי הרבה דם, יזע ודמעות יצאתי עם פאק בריאותי לכל החיים.

אז כן, אני מאותם אנשים שיכולים להגיד עם טענה מבוססת שהצבא "דפק אותם"

ועדיין, אם הייתי ניצב שוב בכיתה י"א אם השאלה להתגייס או לא – הייתי מתגייס.

משום מה, לאחרונה יש איזשהו טרנד חדש.. לכתוב כתבות ופוסטים נגד שירות בצבא, להפגין נגד הצבא ופועלו. לתלות שלטים כמו האלה שתלויים ברחוב קפלן בת"א:

"ותדע כל אם עבריה שבנה יוזנח"

אנחנו כל כך מרוכזים בעצמנו, וכל כך אוהבים את החיים שלנו -

יש את אלה שלא מעוניינים לבזבז 3 שנים מהחיים שלהם, למה להם?
יש את אלה שרוצים ללמוד או לשיר או לנגן או לרקוד או לשחק, הם רוצים להתפתח.
יש את אלה הפציפיסטים, גם כאלה שנגד הכיבוש – שרובם מתרכז באזור , כיף להם להרגיש בטוחים.
ויש את אלה, שסתם לא בא להם, טוב להם בחיים.

תרשו לי לשאול אתכם, מול מי אתם מפגינים? ממי אתם בורחים כשאתם לא מתגייסים?

יש לי חדשות בשבילכם, אם היום כל אזרחי מדינת ישראל יחליטו שלא יהיה צבא, לא יהיה צבא.. זו מדינה דמוקרטית אחרי הכל, אז קומו, תחליטו פה אחד שאין יותר צבא ולא מתגייסים.
כולם בגיל 18 יוכלו להתחיל את החיים שלהם, ללכת ללמוד, ללכת לעבוד, לצמוח להתפתח.. נפלא לא?

רק תזכרו:
לא יעבור שבוע לפני שיפרצו אליכם הביתה וישחטו אתכם.
יפוצצו לכם את האונ' שאתם כל כך רוצים להתחיל ללמוד בה
אתם חושבים שמישהו יוכל ללכת לראות הופעות שתוכלו לשחק או לנגן בהם?
או יותר מזה, חושבים שתהיה לכם הזדמנות להפגין?

לא תהיה לנו מדינה יקיריי.

אם אמא שלי לא הייתה יושבת ומאזינה כל היום, במלחמת שלום הגליל כל החיילים בבסיס שלה לא היו מודעים להפגזה שעומדת להגיע ולא היו תופסים מחסה. ומתים.

אם לא אבא שלך שנכנס ללבנון ונלחם, אותם מחבלים שהוא הרג היו נכנסים ושוחטים אתכם, את הילדים שלו.

אם השכן שלך, זה ששיחק איתך כדורגל בשכונה, לא היה נותן ציוד ללוחמים לפני שהם יוצאים לפעולה, מי כן?

אם לא בת דודה שלך, שהעבירה טירונות ל30 חיילים חדשים שישמשו כעוד יד בצה"ל – מי היה מכשיר חיילים חדשים?

אם ידידה שלך, הפקידה שכביכול לא עושה כלום, לא הייתה עושה סדר במסמכים, עונה לטלפונים ומכינה קפה לקצינים ... אני מאמין שהיה לא מעט בלאגן.

אם לא הילד שלמד כיתה לידך, שהפך להיות חובש ותחת אש, מטפל בחיילים – מי היה עושה את זה?

ואם החבר שלך יקירתי, לא היה מתרחק מהבית ומשקיע והופך להיות קצין שיוביל פלוגה למלחמה, מי היה מוביל אותה?

אף פיליפיני לא יושב מחוץ לגדרות הבק"ום

שום סיני לא מחכה שתגייסו אותו

אף עובד זר לא יקריב את החיים שלו למען המדינה שהוא לא באמת חייב להיות בה.


רוצים להפגין?
תפגינו למערכת רפואית טובה יותר בצבא
תפגינו שיחזירו את גלעד שליט
תצעקו שהאוכל בצבא יהיה טוב יותר

אבל אל תשכחו, שהמדינה רק מפרישה כסף

כח האדם זה אתם

למשל:
אם היה למישהו חולה, חבר שיוכל להחליף אותו במשמרת – הוא היה יכול לנוח.
אין? מישהו חייב לעלות... אז יש כפולות, ויש גם אנשים חולים ששומרים.

וכשאין לצה"ל כח אדם – הוא מצמצם. ועל חשבון מי?
על חשבון אלה שכן מתגייסים.
עד שגם הם יחליטו שנמאס להם.
ואז תתכוננו לארוז ולטוס לחו"ל.

ושימשיך להתנגן לכם המשפט שנכתב אחרי המון דם שנשפך בעבר

-
פוסט מומלץ: עולם חדש
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=596848&blogcode=10661582