תרשו לי להרים דגל אדום. עזבו אדום, שחור.

אבל לפני שאתחיל לפרט, תנו לי לספר קצת על עצמי:
אני בן 20, ואני לא בצבא.

בעודי תלמיד תיכון בגיל הצו הראשון לא היה בטוח אם אפשר לגייס אותי מבחינה בריאותית, התעקשתי, סילפתי ולבסוף התגייסתי. עברתי מסלול לא פשוט בצבא שבמרכזו פרצה בי מחלה כרונית שהפכה את החודשים שהייתי בצבא לבלתי נסבלים.
נפלתי על רופא תת רמה שרק טרטר ואמלל אותי, ולבסוף אחרי הרבה דם, יזע ודמעות יצאתי עם פאק בריאותי לכל החיים.

אז כן, אני מאותם אנשים שיכולים להגיד עם טענה מבוססת שהצבא "דפק אותם"

ועדיין, אם הייתי ניצב שוב בכיתה י"א אם השאלה להתגייס או לא – הייתי מתגייס.

משום מה, לאחרונה יש איזשהו טרנד חדש.. לכתוב כתבות ופוסטים נגד שירות בצבא, להפגין נגד הצבא ופועלו. לתלות שלטים כמו האלה שתלויים ברחוב קפלן בת"א:

"ותדע כל אם עבריה שבנה יוזנח"

אנחנו כל כך מרוכזים בעצמנו, וכל כך אוהבים את החיים שלנו -

יש את אלה שלא מעוניינים לבזבז 3 שנים מהחיים שלהם, למה להם?
יש את אלה שרוצים ללמוד או לשיר או לנגן או לרקוד או לשחק, הם רוצים להתפתח.
יש את אלה הפציפיסטים, גם כאלה שנגד הכיבוש – שרובם מתרכז באזור , כיף להם להרגיש בטוחים.
ויש את אלה, שסתם לא בא להם, טוב להם בחיים.

תרשו לי לשאול אתכם, מול מי אתם מפגינים? ממי אתם בורחים כשאתם לא מתגייסים?

יש לי חדשות בשבילכם, אם היום כל אזרחי מדינת ישראל יחליטו שלא יהיה צבא, לא יהיה צבא.. זו מדינה דמוקרטית אחרי הכל, אז קומו, תחליטו פה אחד שאין יותר צבא ולא מתגייסים.
כולם בגיל 18 יוכלו להתחיל את החיים שלהם, ללכת ללמוד, ללכת לעבוד, לצמוח להתפתח.. נפלא לא?

רק תזכרו:
לא יעבור שבוע לפני שיפרצו אליכם הביתה וישחטו אתכם.
יפוצצו לכם את האונ' שאתם כל כך רוצים להתחיל ללמוד בה
אתם חושבים שמישהו יוכל ללכת לראות הופעות שתוכלו לשחק או לנגן בהם?
או יותר מזה, חושבים שתהיה לכם הזדמנות להפגין?

לא תהיה לנו מדינה יקיריי.

אם אמא שלי לא הייתה יושבת ומאזינה כל היום, במלחמת שלום הגליל כל החיילים בבסיס שלה לא היו מודעים להפגזה שעומדת להגיע ולא היו תופסים מחסה. ומתים.

אם לא אבא שלך שנכנס ללבנון ונלחם, אותם מחבלים שהוא הרג היו נכנסים ושוחטים אתכם, את הילדים שלו.

אם השכן שלך, זה ששיחק איתך כדורגל בשכונה, לא היה נותן ציוד ללוחמים לפני שהם יוצאים לפעולה, מי כן?

אם לא בת דודה שלך, שהעבירה טירונות ל30 חיילים חדשים שישמשו כעוד יד בצה"ל – מי היה מכשיר חיילים חדשים?

אם ידידה שלך, הפקידה שכביכול לא עושה כלום, לא הייתה עושה סדר במסמכים, עונה לטלפונים ומכינה קפה לקצינים ... אני מאמין שהיה לא מעט בלאגן.

אם לא הילד שלמד כיתה לידך, שהפך להיות חובש ותחת אש, מטפל בחיילים – מי היה עושה את זה?

ואם החבר שלך יקירתי, לא היה מתרחק מהבית ומשקיע והופך להיות קצין שיוביל פלוגה למלחמה, מי היה מוביל אותה?

אף פיליפיני לא יושב מחוץ לגדרות הבק"ום

שום סיני לא מחכה שתגייסו אותו

אף עובד זר לא יקריב את החיים שלו למען המדינה שהוא לא באמת חייב להיות בה.


רוצים להפגין?
תפגינו למערכת רפואית טובה יותר בצבא
תפגינו שיחזירו את גלעד שליט
תצעקו שהאוכל בצבא יהיה טוב יותר

אבל אל תשכחו, שהמדינה רק מפרישה כסף

כח האדם זה אתם

למשל:
אם היה למישהו חולה, חבר שיוכל להחליף אותו במשמרת – הוא היה יכול לנוח.
אין? מישהו חייב לעלות... אז יש כפולות, ויש גם אנשים חולים ששומרים.

וכשאין לצה"ל כח אדם – הוא מצמצם. ועל חשבון מי?
על חשבון אלה שכן מתגייסים.
עד שגם הם יחליטו שנמאס להם.
ואז תתכוננו לארוז ולטוס לחו"ל.

ושימשיך להתנגן לכם המשפט שנכתב אחרי המון דם שנשפך בעבר

-
פוסט מומלץ: עולם חדש
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=596848&blogcode=10661582

יש לכם אוטו אדום? פושעים נתעבים שכמותכם. אל תתפלאו אם ביום מן הימים יעקוב אחריכם האמר גדול, יעקוף ויחסום אתכם – ושוטר סמוי כזה או אחר יצא ויחליט שאתם סוג של פסולת אנושית.

אפתח בהתנצלות מכל הלב, על שעברנו על החוק שאומר שאסור להאט בכבישים שוליים בתוך שכונות עורפיות על מנת לחפש חניה, ולהתחנן למחילה על כך שלא צייתנו לחוק שאומר שכשיש האמר שחור וגדול מאחוריך שצופר לך ומהבהב לך אתה אמור לעצור, לצאת מהאוטו ולשים ידיים על הראש.

במסגרת ערבי הבילויים המטורפים וחסרי השליטה שאנחנו עורכים בימי חמישי, החלטנו להתפרע לנסוע  לדירה של ידידה שגרה במרחק שניים או שלושה רחובות מהבית שלי.
ותחזיקו חזק, זה הולך להיות מופרע – לשחק טאקי. הו, הבושה שבמעשה.

כידוע ברחובות רמת גן, חנייה פנויה זה קצת כמו למצוא שטר של מאה שקל מתחת לכרית כשאתה קם בבוקר
אז מסתובבים בין הרחובות, מחפשים ומשוטטים .. וכן, מאטים.

וכשרכב אחר יושב לך על הזנב וצופר, נוטים להתעלם ממנו.

כנראה שיש שוטר אחד שלא כל כך אוהב שמתעלמים או מעכבים אותו, ואני פשוט בן אדם כל כך בר מזל לפול על השוטר הספציפי הזה.

אומנם בדיעבד התברר שהיה לשוטר מניע אחר למעשה, אבל עדיין.. זרמו עם הרגע.

השוטר 'הסימפטי' והעדין, שלא בדיוק ענה לכל קריטריון ששוטר אמור לענות לו, יצא מהרכב 'ובנימוס מופתי' פתח את הדלת שלידי והמשיך לנסות כשאני מצידי תופס את הדלת וסוגר אותה.

דרך החלון מתחיל הבחור החביב, בטון ידידותי נורא לנבוח עלינו דברים שהמוח שלי לא טרח להתמקד בהם שבשניות ההלם האלה הייתי בטוח שמחר תהיה כתבה על דקירה ברחובות רמת גן.

אחרי כמה שניות הוא טרח להזדהות כמשטרה, והתחיל לשאול שאלות.. אז ביקשתי תעודת שוטר והוא העניק לי ברוב טובו הצצה בפלסטיק הכסוף כחול שהוא מתהדר בו

אז לאחר שאיים לתת לי במתנה מכל הלב סטירה, בתשובה לשאלה "מה הוא רוצה?" הוציא אותנו מהאוטו, שותפו היקר דאג לקחת את הנהג ואני קיבלתי לעצמי את כל היחס מהשוטר היקר.

ואל תדאגו, השוטר עושה את עבודתו נאמנה..

הוא דחף בכוחניות ידיים לכיסים עד חשש לאובדן מכנסיי, דאג לשאול 22 פעמים אם עצרו אותי פעם ולהתייחס בזלזול לתשובות שלי, הזיז כל דבר אפשרי באוטו.. מקלפי הטאקי ועד לכרטיסי הביקור הצבעוניים של האנשים שאני עובד איתם.

ואחרי שנשאל, אמר שהוא מחפש סמים.
 "בהצלחה עם זה" אמרתי, וקיבלתי עוד אזהרה לשתוק ולהפסיק להתחכם

לשיפור האווירה, נבח עלי להישאר במקום. הלך להצטרף לשותפו ולאיים קצת על הנהג. אז השוטר החליט שפשוט בצורה הכי ברורה להגיד "טוב, אנחנו יודעים שיש לך סמים"
עם קצת גיחוך אמר לו הנהג "מצטער שאני צוחק לך, אבל אפילו סיגריה לא החזקתי בחיים"

ואחרי ששום חלק בפאזל שלו לא מתחבר עם עתודאי שלומד הנדסת מחשבים, גר ברמת אביב ונסע עם האוטו של העבודה של אמא ועם בחור בן 20, שעובד במשרד פרסום -  שמחזיקים באוטו קלפי טאקי והולכים לידידה שבפעם האחרונה שבדקנו לא מחזיקה סמים למחייתה, הוא החליט לעשות את הדבר הכי מינימאלי ולבדוק את מספר הרכב. 

וכמובן שקיבל תשובה שלילית, שזה לא הרכב שהוא מחפש, ולאחר שביקשתי את השם של חברנו היקר, הוא החליט להגיד שהיה להם מידע על רכב דומה שבעליו מעורבים עם סמים ושגם הוא עושה טעויות וזו העבודה שלו.

לסיכום, רק כמה דברים לי לשוטר האגרסיבי...
5 דקות נסעת אחרינו, לבדוק את מספר הרכב מראש יכולת? יכולת.

גם אחרי שהרכב עצר, יכולת להציץ במספר ולוודא? יכולת.
עצרת אותנו, לפני שאתה פורץ לאוטו ומטיח האשמות – להזדהות ולשאול מספר שאלות יכולת? יכולת.