כינוי:
בן: 36 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מציאות של אגדה
זה לא סיפור על מבצרים, נסיכות ודרקונים.
לא תמצאו פה גיבור טרגי ולא פשוט עם הרואי.
העלמות לא כנועות וממתינות לישועה.
ושום קתרזיס לא יצוץ מתוך האפלה.
כאן,
נסיכים תלויים מחוטים.
כתרים מצופים במילים.
כנפיים עשויות משפתיים.
פיות מרוויחות את לחמן מפיסוק רגליים.
נערים יפי תואר משחקים במלחמה
עלמות מוצאות את עצמן נלחמות בשנאה.
גופות נושמות מלכלכות את הנוף
וסירנות צווחות כבר לא גורמות לנו לחשוב.
החלומות צנועים, כמעט שגרתיים.
במציאות, המריונטה זוכה בכתר ובכס של קוצים.
דרושים אויבים כי אזל הדבק
נחוצים אשמים כי כואבת הדבשת
אובך וערפל מערפל משתלמים באופן כללי,
כי בסופו של דבר,
הפחד כלכלי.
| |
מזה בעצם להיות בלוגר?
כשיש לי יותר
מידי נושאים שמחשק לי לכתוב עליהם, אני תמיד עומד בפני הדילמה של משפט המחץ שיפתח
את הפוסט.
לכל נושא,
שמקנן לו בראשי יש את הפתיחה הפואטית שלו, שיגרור את העיניים של הקוראים עוד שורה
ועוד שורה למטה שיסחפו בשצף הקריאה וילגמו את הפוסט בנשימה אחת. (הו, פואטי כמו שאני
אוהב. :] )
זה
הלילה הראשון מזה המון שנים שאני ל הולך לישון בלי לשבת חצי לילה (לפחות) על המחשב.
מי שמעודכן
במעט במעליליי, יודע שאלפרד היקר נח על משכבו בשלום מזה מס' שבועות,
ומחליפו, הגיע עד כה בחלקים והפנים שלו (המסך) עדיין בדרכן להשלים את גופו הסקסי.
ולכן זמנית
כל חיי עברו דירה למחשב של שותפה שלי, ממש כמו הומלס שמבקש מחסה ומקבץ נדבות בכל
רגע שאפשר.
וכאשר היא
מחליטה שהיא צריכה את המחשב, אז אני חוזר שנים אחורה, פותח מחברת וכותב. אחרי זה
סיכוי סביר שאחזור לספר שלא פתחתי מזה שבוע. ממש יום כיפור, רק שבכיפור אסור לכתוב.
אבל
לא נהיה קטנוניים.
נשאלתי היום,
אם אני עדיין בלוגר.
"בתואר
ובנפש" עניתי
"בתכל'ס, הדבר
היחיד שיוצא לי לכתוב זה מסמכים ומיילים"
ייאמר לזכותי
שלפחות המיילים שאני כותב משעשעים, פיוטיים והמסמכים מעוצבים.
לאחר מכן,
נשאלתי מה הקריטריונים ללהיות בלוגר בנפגש?
"לחשוב
בפוסטים". עניתי.
לראות
תוכניות ולהריץ בראש את פוסט התגובה שתכתוב, לעבור חוויות יומיומיות ולראות בעיני
רוחך את הפוסט שמתאר את החוויה בצורה קצבית ומשעשעת, כתובה למופת בתוך הבלוג שלך.
הדגדוג הזה
באצבעות, בראש..
כנראה, שבגלל
זה אני יושב עכשיו וכותב בעט. דבר עתיק ולא נוח בעליל.
אם כי יש
משהו נחמד בכתיבה ידנית.
סוג של ציור,
אינטרקציה פיזית עם הדף וכל אות מקבלת ייחוד משלה ושונה משכנתה.
פיזיות
זה לחלשים.
)הפוסט נכתב
אמש 30.5.10, בעת חוסר מעש משווע בהיעדר מחשב או תעסוקה אלקטרונית אחרת, על דף
נייר מצ'וקמק. אפילו חתמתי בסופו.
עד שאני כותב
בכתב יד, לא אחתום? אחתום.(
| |
חטופים. זה היה ברור שמדובר בעניין של זמן עד שתצא סדרה שתעשה סימולציה לכל נושא החטופים הישראלים, חודש של פרומואים דרמטיים ומסקרנים, אין ספור שאלות מוסריות והרבה אומץ מצד ערוץ 2, כשגלעד עוד בשבי.
ואם אצא מנקודת הנחה שיהיו מספיק כתבות שידברו על הפן המוסרי, אז אני אדלג על הקטע הזה ואגיד שאם כבר הולכים עד הסוף ושוברים את כל הכלים – הייתי מצפה שהיו עובדים קצת יותר על איכות הסדרה.

לא הייתי מעוניין לפסול על הסף אחרי פרק אחד, אבל קשה להתעלם מהאווירה המורגשת שמלווה בפתיח של סרט אימה, משחק מונוטוני (של חלק מהשחקנים), שעושה לי פלאשבקים מפיק אפ, שברגעים הדרמטיים תמיד אפשר לחפות עליו עם זום היסטרי ודרמטי. יכולתי ממש לספור ורידים בעיניים של השחקנים ההמומים, ברגעים מסוימים. אה ונורת (מילי אביטל) תיזהרי שלא תיפול לך הקערה.
בכללי, זה מעלה סוג של גיחוך לראות שחקנים מדקלמים שיושבים לצד שחקנים משחקים. יעל אבוקסיס (טליה קליין) שלא אכזבה, (עם זאת יש לציין שגם לא הפתיעה יותר מידי), מלבדה אני יכול לציין שני שחקנים מוצלחים, אביו של אורי החטוף - שמוליק שילה (יוסקה זך), והבת של נמרוד החטוף השני – יעל איתן (דנה קליין).
נקווה שכניסתה העתידית של סנדי בר לעסק ישפר את הדברים.

ההחלטה המעניינת היחידה שהייתה בפרק הזה, זה לשים ראש ממשלה אישה. בין אם זה סתם כדי להימנע מהשוואה לראש הממשלה הנוכחי, או מרצון לרמוז משהו על לבני או שסתם החלטה תמימה – זה נדע בהמשך אם נזכה לראות אותה מגלמת משהו מעבר למשפט "ברוכים הבאים" שפלטה. (ובלהתחשב בזה שהיא לא מופיעה בפירוט הקסט, כנראה שלא)
לגבי תפקוד החטופים - אורי זך (ישי גולן) ונרמוד קליין (יורם טולדנו): אני לא סגור על זה, נחכה לפרק השני.
ודבר שגרם לי להרים גבה זה הפרומו "השבויים האמיתיים שחזרו, מדברים" שהופיע לו בסוף הפרק. מפלצת הרייטינג לא בוחלת באמצעים.
ולסיכום, שני דברים:
1. שאפו על האתר - חטופים 2. מה זה השם הזה חצב?! (גיא סלניק)
| |
אפלטון ואתון נכנסים לבר...
לפני שאגיע לפואנטה של הפוסט הזה, (הגיגים פילוסופים משעשעים, או כמו שבספר כינו את זה פילוצחוקיה.) תרשו לי לשתף אתכם ביכולותי המופלאים כי רק שילוב איכותי של כישרון אמיתי ומזל נדיר, יכולים להוביל אותי לקבלת דו"ח כשאני יוצא להסתובב קצת מסביב לבית, לשבת בפארק עם חבר ולקבל דו"ח על סך 430 שקל, ב2 וחצי בלילה על שהייה במתחם ציבורי שלא בשעות הפתיחה. תענוג.
אז מה אם טיפסנו מעל חומה קטנטנה, זה פאקינג פארק. נסיעה בלי חגורה זה כבר יותר זול.
ב430 שקל, יכולתי לצאת למועדון ולשתות חצי בר. נקסט טיים :)
===================
אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים.
דימיטרי: משהו מטריד אותי בזמן האחרון, טאסו. טאסו: מה הדבר? דימיטרי: מה המשמעות של כל זה? טאסו: כל מה? דימיטרי: אתה יודע, החיים, המוות, האהבה, אתה יודע, כל עלה הגפן הממולא הזה. טאסו: מה גורם לך לחשוב שיש לזה משמעות כלשהי? דימיטרי: כי חייבת להיות. אחרת החיים יהיו רק... טאסו: מה? דימיטרי: אני צריך כוס אוזו.
דימיטרי: אם העולם עומד על אטלס, על מה עומד אטלס? טאסו: אטלס עומד על גב של צב. דימיטרי: אם כן, על מה עומד הצב? טאסו: על עוד צב. דימיטרי: ועל מה הצב הזה עומד? טאסו: דימיטרי יקירי, זה הכל צבים ועוד צבים עד למטה!
אם אדם מנסה להכשל ומצליח, האם הוא הצליח או נכשל?
דימיטרי: עכשיו אני מרגיש טוב, טאסו. הלוגיקה כבר אצלי בכיס הקטן, כך שכל היתר יהיה פיקניק באוקרופוליס. טאסו: איזה אקרופוליס? דימיטרי: הזה! שעומד ממש שם! אולי אתה צריך להירגע קצת עם האוזו אחי. טאסו: אבל האם זה האקרופוליס או רק משהו שאתה מאמין שהוא האקרופוליס? איך אתה יודע שהוא אמיתי? ובאותו עניין, איך אתה יודע שדבר כלשהו אמיתי? דימיטרי: הסיבוב הבא על חשובני.
דימיטרי: לפני כמה ימים דיברתי עם זאוס והוא חושב שאתה משפיע עלי לרעה. טאסו: זה מעניין, כי אני חושב שהוא משפיע עליך לרעה. דימיטרי: באיזה אופן? טאסו: הוא גורם לך להאמין שהקולות בתוך ראשך אמיתיים.
ישוע הולך ברחוב וראה המון סוקל נואפת באבנים. "רק מי שלא חטא יידה את האבן הראשונה" אמר. ולפתע התעופף סלע באוויר. "אמא?" שאל ישוע.
*כל הקטעים לקוחים מתוך הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" מומלץ ביותר.*
|
נכתב על ידי
,
6/3/2010 17:00
בקטגוריות אומנות, גלובליזציה, דמוקרטיה, מחשבות טובות, תל אביב, תל אביב אהובתי, אופטימי, ביקורת, סיפרותי, שחרור קיטור, פילוסופיה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Taylor_North_Carolina ב-11/11/2012 14:31
|
במרוצת הזמן.. השנה, שנת 2000. כיתה ה' 'חגיגות הסילבסטר'. מוקף בעיקר באנשים שהייתי מעדיף שלא יהיו חלק מחיי, נמצא במקומות שבחרו בשבילי להיות בהם עם מבחר מצומצם של אנשים לבלות בחברתם ואיתם צריך להעביר את הזמן.

הערב נגמר עבורי בשעה 11, אחרי העמדת פנים לבחילה קשה והכרח ללכת הביתה. סיימתי את הערב בצפייה בחדשות, בוהה במיקי חיימוביץ ויעקוב איילון שנראים אותו דבר כבר הרבה יותר מעשור, עם התלהבות קפואה מהיותם בערוץ הנצפה ביותר בישראל, מעבירים את המדינה משנת 1999 למילניום החדש.
כאן התחלתי את העשור, נקודת הפתיחה.. ויש לי התפרצות נוסטלגיה אדירה בזמן שאני מקשיב למצעד העשור של גלגל"צ.
לצערי, אין ביכולותיי האנושיים לזכור כל ערב וערב מערבי הסילבסטר, מערב סילבסטר שהעברתי בכתיבת מכתב לעצמי והסתרתי אותו מאחורי תמונה, על מנת שאקרא אותו בשנה שלאחר מכן, ולאבד אותו כמובן. לערב סילבסטר שחלף עם דמעות בעיניים כששפכתי את ליבי לחבר קרוב, בין ערבי סילבסטר של מסיבות ביתיות, וערבי סילבסטר שהעברתי עם עצמי בחלומות נעימים. המשך בנשיקת סילבסטר ראשונה; מסתתרים מאחורי ביתני השינה בבסיס, מקשיבים טוב טוב אם אחד המפקדים מחליט לעשות סיור ליילי... ועד הסילבסטר האחרון בפאב חביב ונשיקת סילבסטר מאחורי בניין לא מוכר.
עשר שנים, מגיל 10 עד גיל 20. זה מתחיל בילד קטן עם הרבה חלומות ושאיפות, מאבקים פנימיים וחיצוניים... הרבה הגשמות והתפתחויות וזה הגיע לימינו אנו.
בין חופש לעבודה והקמת חברה, לעוד שאיפות שרק התחזקו והתפתחו, אהבות, אכזבות, חברים וגם כאלה שפחות. אני חיי.

אז מה עשיתי בעשור הזה?
סיימתי בית ספר יסודי, השתתפתי בטקס סיום יסודי, איבדתי סבתא, שרתי במקהלה, התחלתי חטיבה, למדתי תיאטרון, למדתי מוסיקה כלים כאלה ואחרים, נשיקה ראשונה, עליתי לשיר זייפתי וקפאתי מול כל הבית ספר, סיימתי חטיבה, לא השתתפתי בטקס סיום ט', התחלתי תיכון, מגמת מוסיקה, מגמת תיאטרון, הקמתי קבוצת דיבייט, התנדבתי בהפוך על הפוך, הפעם הראשונה, נכנסתי לקהילות MSN, התחלתי לנהל קהילה, קיבלתי ניהול על קהילת פוטר, בדיעבד נקודת הפתיחה של הקריירה האינטרנטית שלי, ניהלתי תחום בידור, ביימתי מחזמר כבגרות י"ב, הרצאות וכנסי פנטזיה, בגרות בשירה קלאסית, סיימתי י"ב, עבדתי במפעל, מספר פעם ראשונה למישהו, נסעתי לגרמניה לסיבוב הופעות עם המקהלה, מסיבת גיוס, נשיקה ראשונה מסוג אחר, מורידים את השיער הארוך, התגייסתי, איבדתי סבא, יצאתי לקורס הדרכה, קורס ועליה לקו, הפעם הראשונה בזוית אחרת, הכנה לקצונה, סגרו את קהילות MSN, גילו לי את הקרוהן, השתחררתי, התחלתי לעבוד בחבר'ה, עברתי לגור במרכז, חבר רציני ראשון, פוטרתי, עבדתי קצת במכירות, הקמתי חברה, התחלתי לעבוד בטוויסטד, סגרתי חברה, התפטרתי מטוויסטד, עובד כעצמאי ומקים חברה...
פרודוקטיבי משהו...
הכרתי אנשים ששינו את חיי, הכרתי אנשים שליוו אותי בחיי, הכרתי כמה אנשים שנשארו ויישארו איתי לנצח, עשיתי דברים שלא דמיינתי שאעשה, צחקתי, בכיתי, רקדתי, חלמתי, הגשמתי והינני...
אם תרשו לי להיות לרגע פיוטי, זה פחות או יותר הדבר הכי טוב שקרה לי בעשור הזה: חברים כאלה לא מוצאים בכל יום... בטוח שתיהיו איתי גם בעשור הבא :)




עשור של בשורות טובות, הגשמת חלומות, אנרגיות חיוביות והצלחות גדולות!
אוהב, מתן - tznobar
|
נכתב על ידי
,
31/12/2009 13:13
בקטגוריות אהבה, אומנות, בריאות, גאווה, הומור, סילבסטר, עשור, מצלמה, סקס, עיצוב גרפי, צה"ל, צילום, קלאסי, תל אביב, תל אביב אהובתי, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, אינטרנט, ביקורת, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נטעD: ב-20/1/2010 00:25
|
דפים:
|