לפני שאגיע לפואנטה של הפוסט הזה, (הגיגים פילוסופים משעשעים, או כמו שבספר כינו את זה פילוצחוקיה.)
תרשו לי לשתף אתכם ביכולותי המופלאים כי רק שילוב איכותי של כישרון אמיתי ומזל נדיר, יכולים להוביל אותי לקבלת דו"ח כשאני יוצא להסתובב קצת מסביב לבית,
לשבת בפארק עם חבר ולקבל דו"ח על סך 430 שקל, ב2 וחצי בלילה על שהייה במתחם ציבורי שלא בשעות הפתיחה. תענוג.

אז מה אם טיפסנו מעל חומה קטנטנה, זה פאקינג פארק.
נסיעה בלי חגורה זה כבר יותר זול.

ב430 שקל, יכולתי לצאת למועדון ולשתות חצי בר.
נקסט טיים :)

===================

אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים.


דימיטרי: משהו מטריד אותי בזמן האחרון, טאסו.
טאסו: מה הדבר?
דימיטרי: מה המשמעות של כל זה?
טאסו: כל מה?
דימיטרי: אתה יודע, החיים, המוות, האהבה, אתה יודע, כל עלה הגפן הממולא הזה.
טאסו: מה גורם לך לחשוב שיש לזה משמעות כלשהי?
דימיטרי: כי חייבת להיות. אחרת החיים יהיו רק...
טאסו: מה?
דימיטרי: אני צריך כוס אוזו.

דימיטרי: אם העולם עומד על אטלס, על מה עומד אטלס?
טאסו: אטלס עומד על גב של צב.
דימיטרי: אם כן, על מה עומד הצב?
טאסו: על עוד צב.
דימיטרי: ועל מה הצב הזה עומד?
טאסו: דימיטרי יקירי, זה הכל צבים ועוד צבים עד למטה!

אם אדם מנסה להכשל ומצליח, האם הוא הצליח או נכשל?


דימיטרי: עכשיו אני מרגיש טוב, טאסו. הלוגיקה כבר אצלי בכיס הקטן, כך שכל היתר יהיה פיקניק באוקרופוליס.
טאסו: איזה אקרופוליס?
דימיטרי: הזה! שעומד ממש שם! אולי אתה צריך להירגע קצת עם האוזו אחי.
טאסו: אבל האם זה האקרופוליס או רק משהו שאתה מאמין שהוא האקרופוליס? איך אתה יודע שהוא אמיתי? ובאותו עניין, איך אתה יודע שדבר כלשהו אמיתי?
דימיטרי: הסיבוב הבא על חשובני.


דימיטרי: לפני כמה ימים דיברתי עם זאוס והוא חושב שאתה משפיע עלי לרעה.
טאסו: זה מעניין, כי אני חושב שהוא משפיע עליך לרעה.
דימיטרי: באיזה אופן?
טאסו: הוא גורם לך להאמין שהקולות בתוך ראשך אמיתיים.

ישוע הולך ברחוב וראה המון סוקל נואפת באבנים.
"רק מי שלא חטא יידה את האבן הראשונה" אמר.
ולפתע התעופף סלע באוויר. "אמא?" שאל ישוע.

*כל הקטעים לקוחים מתוך הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" מומלץ ביותר.*

תרשו לי להרים דגל אדום. עזבו אדום, שחור.

אבל לפני שאתחיל לפרט, תנו לי לספר קצת על עצמי:
אני בן 20, ואני לא בצבא.

בעודי תלמיד תיכון בגיל הצו הראשון לא היה בטוח אם אפשר לגייס אותי מבחינה בריאותית, התעקשתי, סילפתי ולבסוף התגייסתי. עברתי מסלול לא פשוט בצבא שבמרכזו פרצה בי מחלה כרונית שהפכה את החודשים שהייתי בצבא לבלתי נסבלים.
נפלתי על רופא תת רמה שרק טרטר ואמלל אותי, ולבסוף אחרי הרבה דם, יזע ודמעות יצאתי עם פאק בריאותי לכל החיים.

אז כן, אני מאותם אנשים שיכולים להגיד עם טענה מבוססת שהצבא "דפק אותם"

ועדיין, אם הייתי ניצב שוב בכיתה י"א אם השאלה להתגייס או לא – הייתי מתגייס.

משום מה, לאחרונה יש איזשהו טרנד חדש.. לכתוב כתבות ופוסטים נגד שירות בצבא, להפגין נגד הצבא ופועלו. לתלות שלטים כמו האלה שתלויים ברחוב קפלן בת"א:

"ותדע כל אם עבריה שבנה יוזנח"

אנחנו כל כך מרוכזים בעצמנו, וכל כך אוהבים את החיים שלנו -

יש את אלה שלא מעוניינים לבזבז 3 שנים מהחיים שלהם, למה להם?
יש את אלה שרוצים ללמוד או לשיר או לנגן או לרקוד או לשחק, הם רוצים להתפתח.
יש את אלה הפציפיסטים, גם כאלה שנגד הכיבוש – שרובם מתרכז באזור , כיף להם להרגיש בטוחים.
ויש את אלה, שסתם לא בא להם, טוב להם בחיים.

תרשו לי לשאול אתכם, מול מי אתם מפגינים? ממי אתם בורחים כשאתם לא מתגייסים?

יש לי חדשות בשבילכם, אם היום כל אזרחי מדינת ישראל יחליטו שלא יהיה צבא, לא יהיה צבא.. זו מדינה דמוקרטית אחרי הכל, אז קומו, תחליטו פה אחד שאין יותר צבא ולא מתגייסים.
כולם בגיל 18 יוכלו להתחיל את החיים שלהם, ללכת ללמוד, ללכת לעבוד, לצמוח להתפתח.. נפלא לא?

רק תזכרו:
לא יעבור שבוע לפני שיפרצו אליכם הביתה וישחטו אתכם.
יפוצצו לכם את האונ' שאתם כל כך רוצים להתחיל ללמוד בה
אתם חושבים שמישהו יוכל ללכת לראות הופעות שתוכלו לשחק או לנגן בהם?
או יותר מזה, חושבים שתהיה לכם הזדמנות להפגין?

לא תהיה לנו מדינה יקיריי.

אם אמא שלי לא הייתה יושבת ומאזינה כל היום, במלחמת שלום הגליל כל החיילים בבסיס שלה לא היו מודעים להפגזה שעומדת להגיע ולא היו תופסים מחסה. ומתים.

אם לא אבא שלך שנכנס ללבנון ונלחם, אותם מחבלים שהוא הרג היו נכנסים ושוחטים אתכם, את הילדים שלו.

אם השכן שלך, זה ששיחק איתך כדורגל בשכונה, לא היה נותן ציוד ללוחמים לפני שהם יוצאים לפעולה, מי כן?

אם לא בת דודה שלך, שהעבירה טירונות ל30 חיילים חדשים שישמשו כעוד יד בצה"ל – מי היה מכשיר חיילים חדשים?

אם ידידה שלך, הפקידה שכביכול לא עושה כלום, לא הייתה עושה סדר במסמכים, עונה לטלפונים ומכינה קפה לקצינים ... אני מאמין שהיה לא מעט בלאגן.

אם לא הילד שלמד כיתה לידך, שהפך להיות חובש ותחת אש, מטפל בחיילים – מי היה עושה את זה?

ואם החבר שלך יקירתי, לא היה מתרחק מהבית ומשקיע והופך להיות קצין שיוביל פלוגה למלחמה, מי היה מוביל אותה?

אף פיליפיני לא יושב מחוץ לגדרות הבק"ום

שום סיני לא מחכה שתגייסו אותו

אף עובד זר לא יקריב את החיים שלו למען המדינה שהוא לא באמת חייב להיות בה.


רוצים להפגין?
תפגינו למערכת רפואית טובה יותר בצבא
תפגינו שיחזירו את גלעד שליט
תצעקו שהאוכל בצבא יהיה טוב יותר

אבל אל תשכחו, שהמדינה רק מפרישה כסף

כח האדם זה אתם

למשל:
אם היה למישהו חולה, חבר שיוכל להחליף אותו במשמרת – הוא היה יכול לנוח.
אין? מישהו חייב לעלות... אז יש כפולות, ויש גם אנשים חולים ששומרים.

וכשאין לצה"ל כח אדם – הוא מצמצם. ועל חשבון מי?
על חשבון אלה שכן מתגייסים.
עד שגם הם יחליטו שנמאס להם.
ואז תתכוננו לארוז ולטוס לחו"ל.

ושימשיך להתנגן לכם המשפט שנכתב אחרי המון דם שנשפך בעבר

-
פוסט מומלץ: עולם חדש
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=596848&blogcode=10661582

יש לכם אוטו אדום? פושעים נתעבים שכמותכם. אל תתפלאו אם ביום מן הימים יעקוב אחריכם האמר גדול, יעקוף ויחסום אתכם – ושוטר סמוי כזה או אחר יצא ויחליט שאתם סוג של פסולת אנושית.

אפתח בהתנצלות מכל הלב, על שעברנו על החוק שאומר שאסור להאט בכבישים שוליים בתוך שכונות עורפיות על מנת לחפש חניה, ולהתחנן למחילה על כך שלא צייתנו לחוק שאומר שכשיש האמר שחור וגדול מאחוריך שצופר לך ומהבהב לך אתה אמור לעצור, לצאת מהאוטו ולשים ידיים על הראש.

במסגרת ערבי הבילויים המטורפים וחסרי השליטה שאנחנו עורכים בימי חמישי, החלטנו להתפרע לנסוע  לדירה של ידידה שגרה במרחק שניים או שלושה רחובות מהבית שלי.
ותחזיקו חזק, זה הולך להיות מופרע – לשחק טאקי. הו, הבושה שבמעשה.

כידוע ברחובות רמת גן, חנייה פנויה זה קצת כמו למצוא שטר של מאה שקל מתחת לכרית כשאתה קם בבוקר
אז מסתובבים בין הרחובות, מחפשים ומשוטטים .. וכן, מאטים.

וכשרכב אחר יושב לך על הזנב וצופר, נוטים להתעלם ממנו.

כנראה שיש שוטר אחד שלא כל כך אוהב שמתעלמים או מעכבים אותו, ואני פשוט בן אדם כל כך בר מזל לפול על השוטר הספציפי הזה.

אומנם בדיעבד התברר שהיה לשוטר מניע אחר למעשה, אבל עדיין.. זרמו עם הרגע.

השוטר 'הסימפטי' והעדין, שלא בדיוק ענה לכל קריטריון ששוטר אמור לענות לו, יצא מהרכב 'ובנימוס מופתי' פתח את הדלת שלידי והמשיך לנסות כשאני מצידי תופס את הדלת וסוגר אותה.

דרך החלון מתחיל הבחור החביב, בטון ידידותי נורא לנבוח עלינו דברים שהמוח שלי לא טרח להתמקד בהם שבשניות ההלם האלה הייתי בטוח שמחר תהיה כתבה על דקירה ברחובות רמת גן.

אחרי כמה שניות הוא טרח להזדהות כמשטרה, והתחיל לשאול שאלות.. אז ביקשתי תעודת שוטר והוא העניק לי ברוב טובו הצצה בפלסטיק הכסוף כחול שהוא מתהדר בו

אז לאחר שאיים לתת לי במתנה מכל הלב סטירה, בתשובה לשאלה "מה הוא רוצה?" הוציא אותנו מהאוטו, שותפו היקר דאג לקחת את הנהג ואני קיבלתי לעצמי את כל היחס מהשוטר היקר.

ואל תדאגו, השוטר עושה את עבודתו נאמנה..

הוא דחף בכוחניות ידיים לכיסים עד חשש לאובדן מכנסיי, דאג לשאול 22 פעמים אם עצרו אותי פעם ולהתייחס בזלזול לתשובות שלי, הזיז כל דבר אפשרי באוטו.. מקלפי הטאקי ועד לכרטיסי הביקור הצבעוניים של האנשים שאני עובד איתם.

ואחרי שנשאל, אמר שהוא מחפש סמים.
 "בהצלחה עם זה" אמרתי, וקיבלתי עוד אזהרה לשתוק ולהפסיק להתחכם

לשיפור האווירה, נבח עלי להישאר במקום. הלך להצטרף לשותפו ולאיים קצת על הנהג. אז השוטר החליט שפשוט בצורה הכי ברורה להגיד "טוב, אנחנו יודעים שיש לך סמים"
עם קצת גיחוך אמר לו הנהג "מצטער שאני צוחק לך, אבל אפילו סיגריה לא החזקתי בחיים"

ואחרי ששום חלק בפאזל שלו לא מתחבר עם עתודאי שלומד הנדסת מחשבים, גר ברמת אביב ונסע עם האוטו של העבודה של אמא ועם בחור בן 20, שעובד במשרד פרסום -  שמחזיקים באוטו קלפי טאקי והולכים לידידה שבפעם האחרונה שבדקנו לא מחזיקה סמים למחייתה, הוא החליט לעשות את הדבר הכי מינימאלי ולבדוק את מספר הרכב. 

וכמובן שקיבל תשובה שלילית, שזה לא הרכב שהוא מחפש, ולאחר שביקשתי את השם של חברנו היקר, הוא החליט להגיד שהיה להם מידע על רכב דומה שבעליו מעורבים עם סמים ושגם הוא עושה טעויות וזו העבודה שלו.

לסיכום, רק כמה דברים לי לשוטר האגרסיבי...
5 דקות נסעת אחרינו, לבדוק את מספר הרכב מראש יכולת? יכולת.

גם אחרי שהרכב עצר, יכולת להציץ במספר ולוודא? יכולת.
עצרת אותנו, לפני שאתה פורץ לאוטו ומטיח האשמות – להזדהות ולשאול מספר שאלות יכולת? יכולת.

כל היום רצות לי המילים בראש, משפטים מפוצצים שיסבירו מה עובר לי בראש, כותרות פואטיות, ציטוטים משירים, כתבות מרעימות ומתסכלות... אבל במהלך היום הבנתי

 עוד כמה דברים על החברה שלנו
החברה שמחפשת דברים להתאגד סביבם, לבכות עליהם ולכעוס על אחרים בגללם
חברה שמפלגת את עצמה בכח
חברה שחייה ממהומה אחת למישנהה

ופה כבר קטונתי מלהצליח להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר, בעיקר בשעה ובמצב שכזה ולכן אוותר מראש

עם זאת, קשה להתעלם. קשה לא להגיב. קשה להתעלות.

אי אפשר להבין את הרוצח
וכעת אני אפילו לא מסכים עם האשמות הנחרצות והמכוונות של הקהילה שהחליטה שהרצח בוצע ע"י אדם דתי
זה בדיוק כפי שברגע שהיה פיגוע, ישר הנחתי שמדובר במחבל ערבי.
אנחנו פועלים בצורה עיוורת, חוסר רגשות שנובע מעומס יתר של רגשות

אין ספק שהאשמה המיידית לציבור הדתי והחרדי היא לא במקום - אבל היא נובעת מכאב ורצון להפיל על מישהו את האשמה כי יותר קל להתמודד עם כעס מאשר עם כאב.
אני לגמרי מסכים עם זה שזה דבר שלא נכון לעשות - אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהאמירות של חלק מהמנהיגים לא משנה מאיזה ציבור - שבאופן ברור יכולים להוביל אנשים (לא משנה מאיזה ציבור) לפעולה הזאת
ומכיוון שהמנהיגים האלה מזוהים עם הציבור הדתי, האצבע מופנת לשם אוטומטית.
ברוח המהומה אנשים לא נוהגים בהגיון, תמיד נסחפים לפרובוקציות נוספות ותמיד מתלהמים באופן מוגזם
זאת לא רק החברה שלנו זה כל העולם

אז את מי אנחנו יכולים להאשים? את הרוצח? לא מזיז לו, יושב איפשהו במקום כלשהו ורק חושב שיש להפיל טיל באמצע העצרת שנערכה היום.
אז מסתכלים ישר למעלה, למנהיגים שלנו..

אמרו לי היום שהדברים המפגרים שאומרים הפוליטיקאים שלנו , ועניתי לה שברור שזה משפיע, אולי לא על אנשים שחושבים ההפך, אבל לדוגמא דתיים \ חרדים שמאמינים כי התופעה ההומולסבית מסוכנת מבחינה דתית, יאמנו לאמירות של מר אלי ישי וכן, יהפכו לקיצונים יותר בדעתם. בעיקר בציבור שאנשי הפוליטיקה והדת נחשבים למלומדים ומשכילים וחכמים בתורה, ושיש להקשיב למילה או שתיים שהם אומרים.

אישית? ניסיתי להקשיב לישי, אחרי ההתבטאויות קיצוניות, חדלתי מלהקשיב לו

דוגמא נוספת - אין ימיני קיצוני שאמירותיו של ליברמן לא מחזקות את דעתו וגורמות לו להתאגד סביב הרעיון הקיצוני.
זה נורא לא פחות.
לראות את דוד שלי, או את אחותי הולכים ומצביעים ליברמן ותומכים בדעות שלו בצורה כזאת הפגנתית - זה מערער, לראות את יכולת ההשפעה שיש לאנשים האלה על דעותייהם של אנשים.

יותר מזה, אם יש מישהו שחושב, שיגאל אמיר קם בוקר אחד ומשום מקום החליט לרצוח את רבין?
ההתבטאות של אנשי ציבור הלהיטו את השנאה, וזאת התוצאה.
אנשי הציבור האלה דיברו מקידום אינטרסים אישיים, איש מהם לא באמת שנא את רבין או את פועלו - רצו ס"ה להפיל את מפלגתו.
אלי ישי לא מדבר מרוע, הוא מדבר ממקום לשלהב את הקהילה התומכת שלו סביב רעיונותיו - וידוע שאמירות כאלה משלהבות רוחות ומעניקות פירסום (ואין פירסום רע כאמור)

והריי התוצאה מול פנינו..

אז מה יש לחשוב? שכולנו מונעים מהאינטרסים שלנו ושל המנהיגים שלנו? מתאגדים סביב מפלגות שדיעותיים יותר ציוריות ומושכות מאשר מעשיות?
וכאן אני מתחבר לפוסט שכתבתי לפני מס' שבועות - Why we are

אז כן יקיריי, לטוב ולרע - אנחנו אנושיים.