כל היום רצות לי המילים בראש, משפטים מפוצצים שיסבירו מה עובר לי בראש, כותרות פואטיות, ציטוטים משירים, כתבות מרעימות ומתסכלות... אבל במהלך היום הבנתי

 עוד כמה דברים על החברה שלנו
החברה שמחפשת דברים להתאגד סביבם, לבכות עליהם ולכעוס על אחרים בגללם
חברה שמפלגת את עצמה בכח
חברה שחייה ממהומה אחת למישנהה

ופה כבר קטונתי מלהצליח להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר, בעיקר בשעה ובמצב שכזה ולכן אוותר מראש

עם זאת, קשה להתעלם. קשה לא להגיב. קשה להתעלות.

אי אפשר להבין את הרוצח
וכעת אני אפילו לא מסכים עם האשמות הנחרצות והמכוונות של הקהילה שהחליטה שהרצח בוצע ע"י אדם דתי
זה בדיוק כפי שברגע שהיה פיגוע, ישר הנחתי שמדובר במחבל ערבי.
אנחנו פועלים בצורה עיוורת, חוסר רגשות שנובע מעומס יתר של רגשות

אין ספק שהאשמה המיידית לציבור הדתי והחרדי היא לא במקום - אבל היא נובעת מכאב ורצון להפיל על מישהו את האשמה כי יותר קל להתמודד עם כעס מאשר עם כאב.
אני לגמרי מסכים עם זה שזה דבר שלא נכון לעשות - אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהאמירות של חלק מהמנהיגים לא משנה מאיזה ציבור - שבאופן ברור יכולים להוביל אנשים (לא משנה מאיזה ציבור) לפעולה הזאת
ומכיוון שהמנהיגים האלה מזוהים עם הציבור הדתי, האצבע מופנת לשם אוטומטית.
ברוח המהומה אנשים לא נוהגים בהגיון, תמיד נסחפים לפרובוקציות נוספות ותמיד מתלהמים באופן מוגזם
זאת לא רק החברה שלנו זה כל העולם

אז את מי אנחנו יכולים להאשים? את הרוצח? לא מזיז לו, יושב איפשהו במקום כלשהו ורק חושב שיש להפיל טיל באמצע העצרת שנערכה היום.
אז מסתכלים ישר למעלה, למנהיגים שלנו..

אמרו לי היום שהדברים המפגרים שאומרים הפוליטיקאים שלנו , ועניתי לה שברור שזה משפיע, אולי לא על אנשים שחושבים ההפך, אבל לדוגמא דתיים \ חרדים שמאמינים כי התופעה ההומולסבית מסוכנת מבחינה דתית, יאמנו לאמירות של מר אלי ישי וכן, יהפכו לקיצונים יותר בדעתם. בעיקר בציבור שאנשי הפוליטיקה והדת נחשבים למלומדים ומשכילים וחכמים בתורה, ושיש להקשיב למילה או שתיים שהם אומרים.

אישית? ניסיתי להקשיב לישי, אחרי ההתבטאויות קיצוניות, חדלתי מלהקשיב לו

דוגמא נוספת - אין ימיני קיצוני שאמירותיו של ליברמן לא מחזקות את דעתו וגורמות לו להתאגד סביב הרעיון הקיצוני.
זה נורא לא פחות.
לראות את דוד שלי, או את אחותי הולכים ומצביעים ליברמן ותומכים בדעות שלו בצורה כזאת הפגנתית - זה מערער, לראות את יכולת ההשפעה שיש לאנשים האלה על דעותייהם של אנשים.

יותר מזה, אם יש מישהו שחושב, שיגאל אמיר קם בוקר אחד ומשום מקום החליט לרצוח את רבין?
ההתבטאות של אנשי ציבור הלהיטו את השנאה, וזאת התוצאה.
אנשי הציבור האלה דיברו מקידום אינטרסים אישיים, איש מהם לא באמת שנא את רבין או את פועלו - רצו ס"ה להפיל את מפלגתו.
אלי ישי לא מדבר מרוע, הוא מדבר ממקום לשלהב את הקהילה התומכת שלו סביב רעיונותיו - וידוע שאמירות כאלה משלהבות רוחות ומעניקות פירסום (ואין פירסום רע כאמור)

והריי התוצאה מול פנינו..

אז מה יש לחשוב? שכולנו מונעים מהאינטרסים שלנו ושל המנהיגים שלנו? מתאגדים סביב מפלגות שדיעותיים יותר ציוריות ומושכות מאשר מעשיות?
וכאן אני מתחבר לפוסט שכתבתי לפני מס' שבועות - Why we are

אז כן יקיריי, לטוב ולרע - אנחנו אנושיים.