זה כנראה המשפט שעשוי היה להאמר, או נאמר בשבוע האחרון לא מעט פעמים (אני מניח שיותר מידי) בחופי ישראל, אני מדמיין לעצמי עוד מס' שיחות בנושא כמו:

-    הו, הינה עוד סרטן
=   *מזנק ממושבו הנוח על החול, ונלחץ* "איפה איפה?!" *מסתכל לכל הכיוונים*
-    אל דאגה אדוני, זה לא סרטן כזה.. זה סרטן בתוכך.
=   *אנחת הקלה, מתיישב* הו, מזל...
-    *מחייך והולך*
=   אההה.. סרטן? היי! רגע! חכה! מה??!!??!?!?!?

כן כן, רופאי קופת חולים מכבי החליטה לעשות מבצע בחופי ישראל, ולהנחית ביום בהיר אחד על שוהיי החוף את הבשורה המרתקת - כן חבר'ה, יש לכם סרטן.
אני כבר יכול לראות בתוך ראשי את האמא השלווה, יושבת על החוף.. ילדיה משחקים מולה בחול מאושרים, הבעל הלך להביא ארטיקים לצנן קצת את החום, היא יושבת ומשתזפת, נהנת ממעט שלווה אחרי שבוע מטורף... וכן, באותו רגע יגיעו רופאינו לבשר לה על הבשורה, יש לך סרטן.

קשה לי לגבש דיעה אחידה לנושא, מצד אחד.. עצם הגילוי יתכן שתהיה האפשרות, לרפא את המחלה, קלה יותר.
אבל האם חייבים דווקא בסיטואציה הזאת? קשה לדעת.

אתמול היה ה'מרוץ על עקבים' המדובר (מעניין למה מדובר P: )
זה היה סוג של תופעה מעניינת, לראות בנות מתאבדות על המסלול, נמרחות, נתקעות בעדר צלמים, על  מנת לזכות בטיסה לפריז וב1000$ לבזבוזים , צלמים נכנסים לאש התופת (מסלול הריצה) כדי לתפוס תמונה טובה לכתבה של מחר.. האם כולם מסתכנים כל כך בגלל דברים שהם רוצים? שאלה מעניינת :)

אוירה סגולה, אנשים מתלהבים, מוסיקה טובה, שתיה יקרה (שלמזלי לא הייתי צריך לשלם עליה) נוף של ים, עשרות בנות הולכות על מסמרים ויותר צלמים מאשר מתחרים, אפילו הכתבת של הערוץ הרוסי השתתפה :)
הבנות עשו מתיחות, לבשו בגדי ספורט (או מכנסונים ממש ממש קצרים), אנשי מד"א חיכו לנופלות ולנפצעות - ממש ריצת מרתון.
כדי להוסיף על ההרגשה הספורטיבית היה שדרן לייב שדיווח מתי ומי ראשונה במהלך 50 המטרים שהבנות רצו, שחלפו ממש מהר ד"א, והיה שופט (זה מלרדת בגדול, ברק) שאפילו בגבריות הרים את אחת הפצועות ולקח אותה לאמבולנס (נתקעה במצלמה של הצלם שחיכה בסוף המסלול, למתעניינים), ולהשלמת האוירה חיכו הכתבים של ערוץ ספורט 5.. יותר מזה?!

בכל מקרה, היה חווייתי ביותר, יש תמונות כאן, ואולי יהיו עוד בהמשך השבוע!



להשלמת היום החוויתי, הלכתי עם כאבי ראש וסחרחורות לקונצרט של לה סקאלה בפארק, התיישבנו מול הרמקולים והכאב ראש רק גבר..
אבל היה שווה כל רגע, ההרכב המדהים בעולם, הזמרים והזמרות הטובים ביותר, המקהלה מושלמת, התזמורת מרהיבה והמנצח עם שם מפה עד איטלה וחזרה לסין וקצת יותר...
והיצירה? עם הביצוע הזה, גרמה לי פשוט לבכות מרוב שהיה מדהים.

מה שהיתה חוויה מעוררת, לראות את כמות האנשים המטורפת, עשרות אלפים של אנשים נוהרים כולם לשמוע קונצרט קלאסי.. ולחשוב שהתרבות חלפה מארצנו הקטטנות.

חוץ מכאב לב קטנטן פה ושם והתעלפות קטנה בדרך הביתה, אני מרגיש מצויין.

שבת שלום.