כל היום רצות לי המילים בראש, משפטים מפוצצים שיסבירו מה עובר לי בראש, כותרות פואטיות, ציטוטים משירים, כתבות מרעימות ומתסכלות... אבל במהלך היום הבנתי

 עוד כמה דברים על החברה שלנו
החברה שמחפשת דברים להתאגד סביבם, לבכות עליהם ולכעוס על אחרים בגללם
חברה שמפלגת את עצמה בכח
חברה שחייה ממהומה אחת למישנהה

ופה כבר קטונתי מלהצליח להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר, בעיקר בשעה ובמצב שכזה ולכן אוותר מראש

עם זאת, קשה להתעלם. קשה לא להגיב. קשה להתעלות.

אי אפשר להבין את הרוצח
וכעת אני אפילו לא מסכים עם האשמות הנחרצות והמכוונות של הקהילה שהחליטה שהרצח בוצע ע"י אדם דתי
זה בדיוק כפי שברגע שהיה פיגוע, ישר הנחתי שמדובר במחבל ערבי.
אנחנו פועלים בצורה עיוורת, חוסר רגשות שנובע מעומס יתר של רגשות

אין ספק שהאשמה המיידית לציבור הדתי והחרדי היא לא במקום - אבל היא נובעת מכאב ורצון להפיל על מישהו את האשמה כי יותר קל להתמודד עם כעס מאשר עם כאב.
אני לגמרי מסכים עם זה שזה דבר שלא נכון לעשות - אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהאמירות של חלק מהמנהיגים לא משנה מאיזה ציבור - שבאופן ברור יכולים להוביל אנשים (לא משנה מאיזה ציבור) לפעולה הזאת
ומכיוון שהמנהיגים האלה מזוהים עם הציבור הדתי, האצבע מופנת לשם אוטומטית.
ברוח המהומה אנשים לא נוהגים בהגיון, תמיד נסחפים לפרובוקציות נוספות ותמיד מתלהמים באופן מוגזם
זאת לא רק החברה שלנו זה כל העולם

אז את מי אנחנו יכולים להאשים? את הרוצח? לא מזיז לו, יושב איפשהו במקום כלשהו ורק חושב שיש להפיל טיל באמצע העצרת שנערכה היום.
אז מסתכלים ישר למעלה, למנהיגים שלנו..

אמרו לי היום שהדברים המפגרים שאומרים הפוליטיקאים שלנו , ועניתי לה שברור שזה משפיע, אולי לא על אנשים שחושבים ההפך, אבל לדוגמא דתיים \ חרדים שמאמינים כי התופעה ההומולסבית מסוכנת מבחינה דתית, יאמנו לאמירות של מר אלי ישי וכן, יהפכו לקיצונים יותר בדעתם. בעיקר בציבור שאנשי הפוליטיקה והדת נחשבים למלומדים ומשכילים וחכמים בתורה, ושיש להקשיב למילה או שתיים שהם אומרים.

אישית? ניסיתי להקשיב לישי, אחרי ההתבטאויות קיצוניות, חדלתי מלהקשיב לו

דוגמא נוספת - אין ימיני קיצוני שאמירותיו של ליברמן לא מחזקות את דעתו וגורמות לו להתאגד סביב הרעיון הקיצוני.
זה נורא לא פחות.
לראות את דוד שלי, או את אחותי הולכים ומצביעים ליברמן ותומכים בדעות שלו בצורה כזאת הפגנתית - זה מערער, לראות את יכולת ההשפעה שיש לאנשים האלה על דעותייהם של אנשים.

יותר מזה, אם יש מישהו שחושב, שיגאל אמיר קם בוקר אחד ומשום מקום החליט לרצוח את רבין?
ההתבטאות של אנשי ציבור הלהיטו את השנאה, וזאת התוצאה.
אנשי הציבור האלה דיברו מקידום אינטרסים אישיים, איש מהם לא באמת שנא את רבין או את פועלו - רצו ס"ה להפיל את מפלגתו.
אלי ישי לא מדבר מרוע, הוא מדבר ממקום לשלהב את הקהילה התומכת שלו סביב רעיונותיו - וידוע שאמירות כאלה משלהבות רוחות ומעניקות פירסום (ואין פירסום רע כאמור)

והריי התוצאה מול פנינו..

אז מה יש לחשוב? שכולנו מונעים מהאינטרסים שלנו ושל המנהיגים שלנו? מתאגדים סביב מפלגות שדיעותיים יותר ציוריות ומושכות מאשר מעשיות?
וכאן אני מתחבר לפוסט שכתבתי לפני מס' שבועות - Why we are

אז כן יקיריי, לטוב ולרע - אנחנו אנושיים.

אחרי מי אתה רודף?
          אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד.
אז למה אתה עושה את זה?
          זאת כבר שאלה שאלף תשובות לה
ופיתרון?
          אף לא אחד

קרן פלס
מילים: קרן פלס
לחן: קרן פלס

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.
בכרית ההפוכה
בכל קפל בשמיכה
אני שוכחת, שוכחת אותך.

על הקיר שבסלון
הג'ינס שבארון
אני שוכחת אותך בחלון.
על כל המדרכות
בכל פינה אצלי בלב,
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.

על ספסל בקצה הרחוב
בו לימדת אותי מה זה לאהוב,
בריב הראשון, בג'ינס שבארון,
בכתם קפה על הספה שבסלון.
במיוחד אני שוכחת
אותך במקלחת,
במים פושרים
בעיקר בלילות, במיוחד בבקרים.
בריב הראשון, בג'ינס שבארון
ביום האחרון.

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.
במילים ובשתיקות
בכל הנשיקות, כולן
אני שוכחת, שוכחת אותך איתן

כל הדרך הביתה ברחוב
בו לימדת אותי מה זה לעזוב
ולא לנשום לדקה, בכוס הריקה
בדלת שסגרת, והיא עדיין מחכה.
במיוחד אני שוכחת
אותך במקלחת,
במים פושרים
בעיקר לבדי במיוחד בין חברים.
בריב הראשון, בג'ינס שבארון
ביום האחרון.

בין החדרים, בכל פינה אצלי בלב
אני שוכחת, שוכחת אותך היטב.

זה כנראה המשפט שעשוי היה להאמר, או נאמר בשבוע האחרון לא מעט פעמים (אני מניח שיותר מידי) בחופי ישראל, אני מדמיין לעצמי עוד מס' שיחות בנושא כמו:

-    הו, הינה עוד סרטן
=   *מזנק ממושבו הנוח על החול, ונלחץ* "איפה איפה?!" *מסתכל לכל הכיוונים*
-    אל דאגה אדוני, זה לא סרטן כזה.. זה סרטן בתוכך.
=   *אנחת הקלה, מתיישב* הו, מזל...
-    *מחייך והולך*
=   אההה.. סרטן? היי! רגע! חכה! מה??!!??!?!?!?

כן כן, רופאי קופת חולים מכבי החליטה לעשות מבצע בחופי ישראל, ולהנחית ביום בהיר אחד על שוהיי החוף את הבשורה המרתקת - כן חבר'ה, יש לכם סרטן.
אני כבר יכול לראות בתוך ראשי את האמא השלווה, יושבת על החוף.. ילדיה משחקים מולה בחול מאושרים, הבעל הלך להביא ארטיקים לצנן קצת את החום, היא יושבת ומשתזפת, נהנת ממעט שלווה אחרי שבוע מטורף... וכן, באותו רגע יגיעו רופאינו לבשר לה על הבשורה, יש לך סרטן.

קשה לי לגבש דיעה אחידה לנושא, מצד אחד.. עצם הגילוי יתכן שתהיה האפשרות, לרפא את המחלה, קלה יותר.
אבל האם חייבים דווקא בסיטואציה הזאת? קשה לדעת.

אתמול היה ה'מרוץ על עקבים' המדובר (מעניין למה מדובר P: )
זה היה סוג של תופעה מעניינת, לראות בנות מתאבדות על המסלול, נמרחות, נתקעות בעדר צלמים, על  מנת לזכות בטיסה לפריז וב1000$ לבזבוזים , צלמים נכנסים לאש התופת (מסלול הריצה) כדי לתפוס תמונה טובה לכתבה של מחר.. האם כולם מסתכנים כל כך בגלל דברים שהם רוצים? שאלה מעניינת :)

אוירה סגולה, אנשים מתלהבים, מוסיקה טובה, שתיה יקרה (שלמזלי לא הייתי צריך לשלם עליה) נוף של ים, עשרות בנות הולכות על מסמרים ויותר צלמים מאשר מתחרים, אפילו הכתבת של הערוץ הרוסי השתתפה :)
הבנות עשו מתיחות, לבשו בגדי ספורט (או מכנסונים ממש ממש קצרים), אנשי מד"א חיכו לנופלות ולנפצעות - ממש ריצת מרתון.
כדי להוסיף על ההרגשה הספורטיבית היה שדרן לייב שדיווח מתי ומי ראשונה במהלך 50 המטרים שהבנות רצו, שחלפו ממש מהר ד"א, והיה שופט (זה מלרדת בגדול, ברק) שאפילו בגבריות הרים את אחת הפצועות ולקח אותה לאמבולנס (נתקעה במצלמה של הצלם שחיכה בסוף המסלול, למתעניינים), ולהשלמת האוירה חיכו הכתבים של ערוץ ספורט 5.. יותר מזה?!

בכל מקרה, היה חווייתי ביותר, יש תמונות כאן, ואולי יהיו עוד בהמשך השבוע!



להשלמת היום החוויתי, הלכתי עם כאבי ראש וסחרחורות לקונצרט של לה סקאלה בפארק, התיישבנו מול הרמקולים והכאב ראש רק גבר..
אבל היה שווה כל רגע, ההרכב המדהים בעולם, הזמרים והזמרות הטובים ביותר, המקהלה מושלמת, התזמורת מרהיבה והמנצח עם שם מפה עד איטלה וחזרה לסין וקצת יותר...
והיצירה? עם הביצוע הזה, גרמה לי פשוט לבכות מרוב שהיה מדהים.

מה שהיתה חוויה מעוררת, לראות את כמות האנשים המטורפת, עשרות אלפים של אנשים נוהרים כולם לשמוע קונצרט קלאסי.. ולחשוב שהתרבות חלפה מארצנו הקטטנות.

חוץ מכאב לב קטנטן פה ושם והתעלפות קטנה בדרך הביתה, אני מרגיש מצויין.

שבת שלום.