זה לא סיפור על מבצרים, נסיכות ודרקונים.
לא תמצאו פה גיבור טרגי ולא פשוט עם הרואי.
העלמות לא כנועות וממתינות לישועה.
ושום קתרזיס לא יצוץ מתוך האפלה.

כאן,
נסיכים תלויים מחוטים.
כתרים מצופים במילים.
כנפיים עשויות משפתיים.
פיות מרוויחות את לחמן מפיסוק רגליים.


נערים יפי תואר משחקים במלחמה
עלמות מוצאות את עצמן נלחמות בשנאה.
גופות נושמות מלכלכות את הנוף
וסירנות צווחות כבר לא גורמות לנו לחשוב.


החלומות צנועים, כמעט שגרתיים.
במציאות, המריונטה זוכה בכתר ובכס של קוצים.
דרושים אויבים כי אזל הדבק
נחוצים אשמים כי כואבת הדבשת

אובך וערפל מערפל משתלמים באופן כללי,
כי בסופו של דבר,
הפחד כלכלי.

לפני שאגיע לפואנטה של הפוסט הזה, (הגיגים פילוסופים משעשעים, או כמו שבספר כינו את זה פילוצחוקיה.)
תרשו לי לשתף אתכם ביכולותי המופלאים כי רק שילוב איכותי של כישרון אמיתי ומזל נדיר, יכולים להוביל אותי לקבלת דו"ח כשאני יוצא להסתובב קצת מסביב לבית,
לשבת בפארק עם חבר ולקבל דו"ח על סך 430 שקל, ב2 וחצי בלילה על שהייה במתחם ציבורי שלא בשעות הפתיחה. תענוג.

אז מה אם טיפסנו מעל חומה קטנטנה, זה פאקינג פארק.
נסיעה בלי חגורה זה כבר יותר זול.

ב430 שקל, יכולתי לצאת למועדון ולשתות חצי בר.
נקסט טיים :)

===================

אלה העקרונות שלי. אם הם לא מוצאים חן בעיניך, יש לי אחרים.


דימיטרי: משהו מטריד אותי בזמן האחרון, טאסו.
טאסו: מה הדבר?
דימיטרי: מה המשמעות של כל זה?
טאסו: כל מה?
דימיטרי: אתה יודע, החיים, המוות, האהבה, אתה יודע, כל עלה הגפן הממולא הזה.
טאסו: מה גורם לך לחשוב שיש לזה משמעות כלשהי?
דימיטרי: כי חייבת להיות. אחרת החיים יהיו רק...
טאסו: מה?
דימיטרי: אני צריך כוס אוזו.

דימיטרי: אם העולם עומד על אטלס, על מה עומד אטלס?
טאסו: אטלס עומד על גב של צב.
דימיטרי: אם כן, על מה עומד הצב?
טאסו: על עוד צב.
דימיטרי: ועל מה הצב הזה עומד?
טאסו: דימיטרי יקירי, זה הכל צבים ועוד צבים עד למטה!

אם אדם מנסה להכשל ומצליח, האם הוא הצליח או נכשל?


דימיטרי: עכשיו אני מרגיש טוב, טאסו. הלוגיקה כבר אצלי בכיס הקטן, כך שכל היתר יהיה פיקניק באוקרופוליס.
טאסו: איזה אקרופוליס?
דימיטרי: הזה! שעומד ממש שם! אולי אתה צריך להירגע קצת עם האוזו אחי.
טאסו: אבל האם זה האקרופוליס או רק משהו שאתה מאמין שהוא האקרופוליס? איך אתה יודע שהוא אמיתי? ובאותו עניין, איך אתה יודע שדבר כלשהו אמיתי?
דימיטרי: הסיבוב הבא על חשובני.


דימיטרי: לפני כמה ימים דיברתי עם זאוס והוא חושב שאתה משפיע עלי לרעה.
טאסו: זה מעניין, כי אני חושב שהוא משפיע עליך לרעה.
דימיטרי: באיזה אופן?
טאסו: הוא גורם לך להאמין שהקולות בתוך ראשך אמיתיים.

ישוע הולך ברחוב וראה המון סוקל נואפת באבנים.
"רק מי שלא חטא יידה את האבן הראשונה" אמר.
ולפתע התעופף סלע באוויר. "אמא?" שאל ישוע.

*כל הקטעים לקוחים מתוך הספר "אפלטון ואתון נכנסים לבר" מומלץ ביותר.*

כל היום רצות לי המילים בראש, משפטים מפוצצים שיסבירו מה עובר לי בראש, כותרות פואטיות, ציטוטים משירים, כתבות מרעימות ומתסכלות... אבל במהלך היום הבנתי

 עוד כמה דברים על החברה שלנו
החברה שמחפשת דברים להתאגד סביבם, לבכות עליהם ולכעוס על אחרים בגללם
חברה שמפלגת את עצמה בכח
חברה שחייה ממהומה אחת למישנהה

ופה כבר קטונתי מלהצליח להסביר את עצמי בצורה הטובה ביותר, בעיקר בשעה ובמצב שכזה ולכן אוותר מראש

עם זאת, קשה להתעלם. קשה לא להגיב. קשה להתעלות.

אי אפשר להבין את הרוצח
וכעת אני אפילו לא מסכים עם האשמות הנחרצות והמכוונות של הקהילה שהחליטה שהרצח בוצע ע"י אדם דתי
זה בדיוק כפי שברגע שהיה פיגוע, ישר הנחתי שמדובר במחבל ערבי.
אנחנו פועלים בצורה עיוורת, חוסר רגשות שנובע מעומס יתר של רגשות

אין ספק שהאשמה המיידית לציבור הדתי והחרדי היא לא במקום - אבל היא נובעת מכאב ורצון להפיל על מישהו את האשמה כי יותר קל להתמודד עם כעס מאשר עם כאב.
אני לגמרי מסכים עם זה שזה דבר שלא נכון לעשות - אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהאמירות של חלק מהמנהיגים לא משנה מאיזה ציבור - שבאופן ברור יכולים להוביל אנשים (לא משנה מאיזה ציבור) לפעולה הזאת
ומכיוון שהמנהיגים האלה מזוהים עם הציבור הדתי, האצבע מופנת לשם אוטומטית.
ברוח המהומה אנשים לא נוהגים בהגיון, תמיד נסחפים לפרובוקציות נוספות ותמיד מתלהמים באופן מוגזם
זאת לא רק החברה שלנו זה כל העולם

אז את מי אנחנו יכולים להאשים? את הרוצח? לא מזיז לו, יושב איפשהו במקום כלשהו ורק חושב שיש להפיל טיל באמצע העצרת שנערכה היום.
אז מסתכלים ישר למעלה, למנהיגים שלנו..

אמרו לי היום שהדברים המפגרים שאומרים הפוליטיקאים שלנו , ועניתי לה שברור שזה משפיע, אולי לא על אנשים שחושבים ההפך, אבל לדוגמא דתיים \ חרדים שמאמינים כי התופעה ההומולסבית מסוכנת מבחינה דתית, יאמנו לאמירות של מר אלי ישי וכן, יהפכו לקיצונים יותר בדעתם. בעיקר בציבור שאנשי הפוליטיקה והדת נחשבים למלומדים ומשכילים וחכמים בתורה, ושיש להקשיב למילה או שתיים שהם אומרים.

אישית? ניסיתי להקשיב לישי, אחרי ההתבטאויות קיצוניות, חדלתי מלהקשיב לו

דוגמא נוספת - אין ימיני קיצוני שאמירותיו של ליברמן לא מחזקות את דעתו וגורמות לו להתאגד סביב הרעיון הקיצוני.
זה נורא לא פחות.
לראות את דוד שלי, או את אחותי הולכים ומצביעים ליברמן ותומכים בדעות שלו בצורה כזאת הפגנתית - זה מערער, לראות את יכולת ההשפעה שיש לאנשים האלה על דעותייהם של אנשים.

יותר מזה, אם יש מישהו שחושב, שיגאל אמיר קם בוקר אחד ומשום מקום החליט לרצוח את רבין?
ההתבטאות של אנשי ציבור הלהיטו את השנאה, וזאת התוצאה.
אנשי הציבור האלה דיברו מקידום אינטרסים אישיים, איש מהם לא באמת שנא את רבין או את פועלו - רצו ס"ה להפיל את מפלגתו.
אלי ישי לא מדבר מרוע, הוא מדבר ממקום לשלהב את הקהילה התומכת שלו סביב רעיונותיו - וידוע שאמירות כאלה משלהבות רוחות ומעניקות פירסום (ואין פירסום רע כאמור)

והריי התוצאה מול פנינו..

אז מה יש לחשוב? שכולנו מונעים מהאינטרסים שלנו ושל המנהיגים שלנו? מתאגדים סביב מפלגות שדיעותיים יותר ציוריות ומושכות מאשר מעשיות?
וכאן אני מתחבר לפוסט שכתבתי לפני מס' שבועות - Why we are

אז כן יקיריי, לטוב ולרע - אנחנו אנושיים.

ערב טוב לכל המאזינים והמאזינות, היקרים והיקרות, הקוראים והקוראות, מששי הישבנים ומששות הטוסיקים
אף אחד מכם, חברי האהובים - לא חשב לשים על קקטוסים שלט
"זהירות - זה דוקר!!!"

כאילו מה?! אני אמור לנחש?!

ועוד מיילא קקטוס, אבל מה הוא עושה בבית חולים?! מה הוא עושה על שולחן בבית חולים?!

לתומי ס"ה ביקשתי משענת להניח עליה את מרפקי וגבי :(
אתם יכולים לדמיין ת ההמשך, לדעתי עדייו נשארו ממזרים עמוק בתוכי, גם פה אתם יכולים לדמיין איזו משמעות שבא לכם.


בכל אופן, אילו יומי היה משתפר עיניין הקקטוס היה נשכח והופך לחוויה מלמדת לחיים
אבל לא, לפספס רכבת, לעמוד במעבר חסר מזגן, לאבד את הארנק - לחזור לחפש אותו ואז לגלות שהוא בכיס שלי
לאבד את האשראי (זה לא נורא, גם ככה הוא לא באמת עובד)
להגיע בעשר בערב הביתה ולגלות שאין לי מפתח ואין באמת מישהו שאמור לבוא ולפתוח לי את הדלת!

ועל החוויה המלמדת הזאת אני חייב לפרט קצת יותר! 
למי שעדיין לא ביקר אותי, כמובן שמוזמן - מבטיח לא למשש לכם את הטוסיק - לפחות לא ישר על ההתחלה .. בכל מקרהה!!! לעיניינו, כן:
לכל אותם אנשים אומללים שלא יצא להם לבקר במחוזי אספר שאני גר בקומה שניה, יש לי מרפסת נחמדה וגגות מסביב לחלונות - כן, זה לא כזה בעיה לפרוץ.

מפה לשם, בשילוב מוחות עם השכנה חסרת המוח התחלנו לתכנן אפשרויות פריצה קרימינאליות

לבסוף הגענו למסקנה שהמרפסת היא הפתרון היחיד, בצעד לא כל כך חכם יש לציין - היא הציעה את הסולם המאוד קצר שלה (קצת יותר גבוה ממני, ובנינו? אני בערך בגובה של דרדסבא)
מהסולם, לסורגים (הלא יציבים!!!) של החלון הסמוך, למאורר מזגן ישן למדיי, לאחיזת רמבו בגדר המרפסת, זינוק - טיפוס, סלטה באויר, שני גלגלונים, קפיצת ראש דרך החלון ישר על המיטה. זינוק על הידיים , מרוץ אל הדלת וזכיתי בתחרות!

כן, זאת חוויה, שווה לעשות את זה בכל פעם שנכנסים הביתה.

מפה לשם, היו לי דברים עם תוכן יותר לכתוב - אבל הם כבר לא מעניינים אותי (:

אז לילה טוב לכם :)

כל קשר בין הסירטונים האלה אלי הוא מקרי לחלוטין (חוץ מהסרטון של אורסולה, אווו כמה סקסיות *שורק*)