יהודים במשכן, נזירים ברקע, הרבה כבוד, יותר צרחות ועוד ארון אחד.

לא צריך יותר מידי כדי לשבות את ליבי לחלוטין,
צריך רק מוסיקאליות פנומנאלית, ליריקה מעוררת מחשבה, מלודיה איכותית, ליווי חם – ואם תשימו לי גם מקהלה ברקע, אני ארטוט מהתרגשות. זה הכל.

זה מה שחיכה לי אתמול בבית האופרה הישראלית, בהופעה מלאת אנרגיות של היהודים בליווי מקהלת הנזירים של האופרה הישראלית.
מי שמכיר אותי יודע, תנו לי קצת טריקים מוסיקאלים בתחפושת קלאסית, ואני שם.

ההופעה מתחילה, מרגישים את הזרמים של האנרגיות בגוף, הישבן שלי מתרגש ממיקומו על כיסא בשורה החמישית שבו ישבו אלפי ישבנים עשירים למדיי בהופעות האופרה התכופות שמתקיימות שם (כרטיס ממוצע במקומות האלה במופע אופרה עולה בין 1000-2000 ש"ח בימים טובים)




הנזירים מזמזמים  "agnus day"  ברקע, והיהודים מתחילים להתפלל בדרכם.
ואני שואל, איך אפשר לעבור הופעה שכזאת בישיבה?
אחרי פחות מ10 דקות קיבלתי תשובה – לא בישיבה ולא נעלים.
הרווח הקטן בין הבמה לכיסאות התמלא בשניות בקהל קופץ, נרגש, צורח ושר

תום פטרובר נרגש:
"איזה כבוד.. איזה כבוד להיות כאן. כל כך הרבה כבוד עד שלא נעים לי לעשות 'אעעעעעעהההה'"
(דמיינו סוג של צרחה שפתחה שיר נוסף.)

בשירים בהם שמעו את המקהלה (השקטים למינהם) העיבודים היו כל כך מעולים עד שנשמע כאילו השיר היה צריך להכתב ככה מלחתחילה וכל ביצוע אחר, מבזה אותו.
ורק לפעם הבאה, תגבירו מעט למקהלה את הווליום, אתם צועקים חזק יותר.








הופעה מלאה אנרגיות, שני הדרנים well played
ו'ועד ארון אחד' שחתם את העסק, שבו אפילו הנזירים שברו דום.
שאפו.

עוד תמונות - כאן.