ועל זה נאמר – אם כבר תולים אותך על ביצה אז שיתלו אותך על תרנגולת.

 
נתחיל ממר חיים הכט שהפעם, בתוכניתו "מה אתם הייתם עושים?" החליט לחנך את האומה הישראלית להגיב בסיטואציות קיצוניות.
אני תוהה מי נתן לו את הזכות להחיות סיטואציות כאלה ולהעמיד את האנשים שמככבים בתוכנית בסיטואציה הזאת.
יש פה משהו לא מוסרי ואפילו מגעיל, בוטה וקיצוני.

אבל למרות הכל, כל מה שאפשר להגיד על התוכנית - אין ספק שמדובר במשהו שחשוב שעלה למודעות בצורה שמזעזעת.
ואני יכול להעיד על עצמי, לפחות בתיאוריה, שהיום אירועים שכאלה עלו לי למודעות ובזכות המודעות הזאת – הפעולה, במידה ותידרש, תגיע יותר מהר.

ונגיע לחטופים, ובאמת בתמצות.
הפעם אני לא הולך לדבר על המשחק ולא על ההפקה – כי הפעם הרגשתי שהחליטו למתוח את הגבולות שלי, שלנו.. להגיע לקצה הקיבולת הרגשית של העם הישראלי שמזוהה עם הנושא בצורה כל כך יומיומית.

וכאן באמת אני שואל מאיפה האומץ והלגיטימציה להראות את הפרטים, לפרט את האירועים – כשאנחנו, כעם, חיים את הידיעה שיש מישהו, חייל שנמצא כרגע בסיטואציות אולי דומות.

נכון, גם על השואה עשו סרטים מזעזעים. נכון, זה מעלה את הנושא למודעות.

אבל דחיל רבאק, תנו לפצע להגליד לפני שאתם חופרים בו.