מהר מהר להתארגן לרכבת, התיק מסתבר קטן יותר ממה ששיערתי והוא לא מצליח להכיל את כמות הדברים שהוא אמור
קדימה מחליפים תיק. זה נפלא.
מהר מהר מקלחת, המים החמים כנראה החליטו להגמר בחצי שעה הזאת שעברה מאז שבדקתי אם הם קיימים, אז אחרי שכבר גיריתי את עצמי עם מספר טיפות מים שכבר פגעו בי, אני תוהה אם להתקלח עם מים קרים או לצאת ולחכות למים חמים.
אז יוצאים
ואז אני מציץ בשעון, אין זמן לחכות ואין זמן אפילו לפנטז על מקלחת יותר
זו חוויה.
מהר מהר לארוז את הדברים הקטנים, לסגור את המחשב (פרוייקט בפני עצמו)
להזמין מונית
כמובן, אין מוניות.
ולמה שיהיו?
מי צריך מוניות בכלל?!
מנסה עוד מספר, אותה תחנה
מנסה עוד מספר, אותה תחנה - הסדרן כבר מתעצבן ואני אפילו יותר
זה מופלא.
מנסה עוד מספר, ויש מוניות!
יופי, אני שמח ומבסוט. נספיק נספיק.
זה קסום.
יוצא החוצה, ומחכה למוניות.
ומחכה ומחכה ומחכה
ואז להבין שלקנות כרטיס הלוך ושוב ולאבד אותו, ורק אחרי שהחלטתי לחפש את הכרטיס הבנתי שגם איבדתי את הכרטיס אשראי - זה משהו שרק אני מסוגל לעשות, זה תענוג.
ואז לרוץ הביתה, להפוך את החדר
לשמוע את המונית צופרת בחוץ
לחזור מהר למונית אחרי שפירקתי חצי תיק
לשכוח לנעול את הדלת של הבית
ולהתגלגל במדרגות ולראות את הנהג צוחק עלי.
זה כיף.
ואז מגיעה התחושה המספקת ביותר, בכל זאת להספיק לרכבת.
זה מספק.
וכמובן אחרי שקניתי כרטיס חדש
ואחרי שביטלתי את האשראי
מצאתי את שנייהם
זה שובה לבבות
אז כן, שתהיה לי נסיעה מעולה
ושבוע מקסים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
