זהו..
אני מרגישה שזה הולך להגמר..עם כמה שאני לא רוצה..יש לי תחושה רעה..
אני אוהבת אותו, מאוהבת בו מה לא?! אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה חרא עם עצמי..
כל יום אנחנו רבים, לפעמים זה על הדברים הכי שטותיים בעולם ולפעמים זה דברים סבירים..
אבל אני נשברת..אני רוצה להשאר איתו, אבל יש לו יחס מסריח ומגעיל אליי בשבוע האחרון..
אם הוא ישתנה לי ויחזור להיות שימי שהספקתי להכיר..אני אשאר איתו..אבל אם הוא ימשיך בקצב הזה אני רק אתרחק ממנו..וזה כבר לא יהיה בשליטה..
שאלתי אותו אם עובר עליו משהו, הוא אמר לי שזה רק הלחץ של הלימודים והסברתי לו שאין לו מה להוציא עליי דברים כאלה..
יש דברים שאני עוד מסוגלת לספוג..אבל לא תמיד זה יהיה ככה..
אתמול בלילה הייתי צריכה שהוא יבוא אליי..הרגשתי שאני עומדת להתעלף, הרגשתי רעע...ופחדתי..
התקשרתי אליו..ביקשתי ממנו לבוא..
אבל הוא ישן ולמחרת יש לו מבחן..לא היה לי נעים אבל דיי התעקשתי..
למרות הכל הוא אמר שהוא לא מגיע..התבאסתי,אני לא אשקר לו..
אחרי חצי שעה בטלפון שהוא רותח מעצבים עליי ועוד שניה מתפרץ עליי על זה שהתבאסתי וכל משפט שלו הוא דרמתי כאילו הוא בא להגיד שהוא רוצה להפרד ואני כדפוקה מאוהבת אומרת לו שאני מצטערת ושאני לא התכוונתי לעצבן אותו ואומרת לו שאני אוהבת אותו...ניתקתי את השיחה ולא יכולתי להרדם..עד עכשיו אני ערה..
השעה עכשיו 06:39..
ויש לי בגרות היום באנגלית וזה בכלל דופק לי..ויש לי לערוך את הסרט שלי בתקשורת כי מחר יש לי בגרות..
ולא נראה לי שאני אהיה בפוקוס..
בקיצור דיי נדפקתי..
אני אוהבת אותו אבל בשבוע האחרון אני דיי נשברת..אני רוצה שהיחס וההתנהגות שלו ישתנו ויחזרו להיות כמו בתחילת הקשר..
הוא נעלם לי..
אני לא מצליחה להחזיר אותו ליחס הקודם שלו..לשימי שהספקתי להכיר..
אני מקווה שהכל ישתנה כי אני לא רוצה להפרד ממנו
אני אתן את החיים שלי בשבילו..
אני כל כך כל כך אוהבת אותו..
מישהי אחרת ממזמן הייתה מעיפה אותו..
הוא לא יודע להעריך את מה שיש לו..
