Dig Out Your Soul

לא יודעת,זה נורא נחמד שרגע אחד את בוכה ואז יש מישהו שמחבק אותך ועוטף אותך וגורם לך לחייך כמעט בלי לנסות. 

אני אוהבת אותך, תודה. 

(אוח, זה נוראי, עוד מעט נביא שרשראות של חצי לב או כריות עם התמונה שלנו או משהו.איכס,בנים)

ואני אפילו לא יכולה לתאר במילים את מה שאני מרגישה עכשיו כי כל דבר שאני אגיד או לא אגיד יהיה ממוצע, ממוצע מדי, וחסר משמעות, וחלקיק מהמון. הבנתי על מה דיברת.

לא משנה כמה אני אלמד וכמה אני אצליח ואדע לעשות את התנועות הנכונות ולהגיד את הדבר הנכון, לשים את המילים בסדר מסוים, יהיה חסר להט, יהיה חסר שיגעון. 

אני רוצה את החיוכים המטורפים של הליצנים, אני רוצה את הבתי משוגעים, אני רוצה ללכת עד הסוף רק כדי שאוכל לחזור. שיהיה לי משהו לספר,כי החיים האלה גדולים מדי, ואני כל כך קטנה. אני רוצה לכתוב שירים יפים נורא עם מיליון אקורדים ולגרום לילדות קטנות לבכות.

שרבולי דם מחושמקים,זה מה שאני רוצה. חיוך מטורף של אנשים נוירוטיים,זה מה שאני רוצה. בטוח לי מדי,שקט לי מדי. אני רוצה להוריד את כל ההגנות. 

ולא משנה כמה אני אנסה לשכנע את עצמי

וכמה אני אגיד שזה בסדר, שזה לגיטימי

שאין לי מה לדאוג

שזה בסדר להישבר מדי פעם

שאני לא חייבת לעשות הכל

זה יהיה שקר אחד גדול. לא, יותר גרוע מכך שזה יהיה שקר. זאת ההוכחה הסופית לכך שכל השקרים שסיפרתי, השקרים המחליאים,הנוראיים...

יהפכו להיות אמת.

(זה כבר הפך להיות אמת.)

נתראה ביום שישי.