נוסעים באוטו,יושבת במושב הקדמי. פורקיופיין טרי באוזניים,הדרך חשוכה לחלוטין. יושבת רפויה, רגועה, ומביטה מבעד לחלון. מסתכלת,אך לא רואה באמת. השיר ממשיך להתנגן. זורמת ביחד עם הדרך, זורמת לקצב הצלילים. מאבדת את עצמי לרגע.
-
ופתאום צלילי הרדיו נשמעים הרבה יותר מדי חזק, ואת מבזק הרדיו הרגוע מפנה קול מתכתי וקר, חזק יותר מכל דבר שאי פעם שמעתי. אזעקה.משהו קורה,אך אני לא יודעת מה.הצלילים עמומים, אני מטושטשת,הרגע קמתי משינה. צועקת לאמא מה קורה,אך לא מצליחה לבודד את המילים וליצור מהן תשובה הגיונית. יודעת שאין לי זמן להימנע מהסחרחורות שתוקפות אותי בכל פעם שאני קמה מהמיטה, אך מתרוממת בכל זאת. אני עומדת וקולטת שמשהו לא בסדר-הארון נמצא בצד ההפוך,המרפסת נמצאת מעליי. מתיישבת במהירות ומאבדת תקווה. לא נותר דבר מלבד להסתתר מאחורי חבלי הכביסה ולחכות שמשהו יקרה.
חלום. התעוררתי בתנוחת עובר, מחבקת את השמיכה. תחושה של חוסר אונים, תחושת עמימות, וזה אפילו לא מפריע לי.
-
זה מפתה, אני לא אגיד שלא. הפיתוי לזנוח את הכל מאחוריי ולצנוח לתוך עולם חסר תחושה, עולם שקורא לי לבוא אליו. אני יודעת שבשניה שאעז לבוא, אני ארגיש בבית.שמיכות חמות יעטפו אותי,וכל קיומי יסתכם בלהיות, לשהות על מצע נעים ורך.בלי כאבים,בלי דאגות. בלי החובה המתישה של לצאת מהמיטה בכל בוקר בלי לדעת למה. בלי לעשות את המטלות היומיומיות והמתסכלות כל כך של לשטוף פנים ולצחצח שיניים ולהתלבש, בלי לראות עולם ולראות אנשים. זה יסחוף אותי, פשוט ככה, וירגיש הכי מושלם שיכול להיות. אין ברירה אחרת,זה יגיע בסוף. כמו נהר שמתפצל לאלפי כיוונים שונים,זה יסחוף אותי אליו, ברכות ובנעימות. יסחוף אותי אליו, עד שלא אוכל לברוח.
-
אני צריכה סיבה. אני לא צריכה להיות תלויה בגורמים אחרים שיעלו אותי בלהבות, כי ברור לי שהן ידעכו בסופו של דבר. אני צריכה להסתכל עמוק לתוך עצמי, ולמצוא סיבה. אני צריכה ליצור בתור עצמי את הגרעין הזה, גרעין של אמת ותקווה וחום וטוב, ולחזק אותו בתוך עצמי, למגן אותו בעטיפות עטיפות של כוח. אני צריכה שזה יבוא ממני,ממני ולא מדמות אלוהית כזאת או אחרת, ממני ולא מדברים גשמיים וארציים. אני צריכה ליצור גרעין שימלא אותי בכוח,שימלא אותי באמת, שייתן לי סיבה.אני צריכה ליצור לעצמי סיבה.
אני צריכה סיבה לקום בבוקר, להרגיש שעשיתי דבר מה בעל משמעות. אני צריכה להיות מודעת בכל רגע למי אני, מה אני עושה פה, מה המטרה. מה התאריך היום, כי לזמן אין כבר חשיבות עבורי.
-
אני צריכה פרוייקט. משהו ממני, משהו שייתן לי סיבה לקום בבוקר. לבדוק איזה יום היום. להעלות חיוך על פניי.
וכאן, קוראים יקרים,מגיע החלק שלכם. בכל יום ב365 הימים הקרובים אני אכתוב קטע קצר. זה יכול להיות שיר, סיפור, הייקו,קובץ מילים מגובבות אחת מעל השניה. משהו. אני צריכה את עזרתכם בכך שתציעו לי מילים. מילה אחת,שתיים או שלושים. בכל יום אני אכתוב משהו שמבוסס על אחת המילים. לא לפי הסדר, לא בטוח שיפורסם. אני רוצה סיבה לכתוב, אני רוצה סיבה לקום מהמיטה.
תעזרו לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
