The Virgin Butterfly

אני מתנפצת שוב ושוב

על שיברי הדמין

שברי הזכוכית

שחותכים לי את הנשמה

לאט לאט

לחתיחות כל כך קטנות עד כדי כך שאיש לא רואה

או מרגיש בסדקים העמוקים

שמחוררים לי את הלב הכל כך כואב

מרוב אהבה

הכל לשם האהבה

אין שום דבר בעולם מלבדה

אבל מה עם כן?

מה עם אף אחד לא סיפר לך שיש

כן תתפלאי! יש

משהו מעבר להרגשה השורפת בחזה?

ואז אני מתנפצת

שוב ושוב

על שיברי הדמיון התינוקי

המופרז שלי

שבי

כל הזמן

הוא אומר לי

להמשיך לאהוב אהבה עיברת

שאוהב רק את מה שמזיק

שהיזיק

שיזיק

למה?

כמו דג קטן שלא יכול לברוח מרשתות בלתי נראות

למה?

דווקא להם אני נופלת

דווקא מהם אני מנסה

בכל הכוח

בכל שביר של שניה

להוציא את הטוב

אבל כל מה שיש שם

זה עץ נבול

עם פרות מרים

שהטעם שלהם נתקע בפה

בלב

ולא עוזב

אפילו לשניה

זה ברור שזו לא אהבה אמיתית

זו אהבה חד צדדית

אהבה שאין בה שום משמעות

כי היא שטחית

זו לא אהבה אמיתית

שבאה מתוך הבנה אמיתית של האחר

זה סתם כדי

שיהיה על מה לרכל...

על מה לדבר

על מה לחשוב

במה להעסיק את המחשבות

רק לא לחשוב באת

למה לעזאזל אני

פה

the virgin butterfly