שלחת הודעה, באמת אכפת לך, יותר מרק דיבורים.
לא האמנתי שזה מה שיקרה, וזה הקפיץ לי את הלב וגרם לי להרגשה מדהימה.
כל היום דיבור מקוטע, קצת מוזר קצת בגלל שאתה לא כל הזמן עם טלפון וקצת בגלל שיש לנו את הקטע הזה שבשנייה שזה יותר רציני לאבד את הקלילות שלנו ואני מחפשת בכוח מה לשלוח לך.
מצד אחד כן רוצה להרגיש קרובה אליך, מצד שני לא להיות נואשת ולא להראות לך שאני פה מתי שרק תרצה שתראה לי שאתה רוצה, מצד שלישי אני מפחדת שאם אני לא אדבר אז זה לא יקרה ונתרחק שוב ואני כבר לא מאמינה שנתקרב שוב. שאני אתן לך להשפיע עלי שוב. מצד רביעי על הזין שלי החשיבה המיותרת הזאת! שנה שאתה לא יוצא לי מהראש ושאף אחד לא מצליח לעשות את מה שאתה בכלל לא ניסית, ואני יודעת שלי אין את ההשפעה הזאת עליך. אבל אני בתוך הראש שלך, בזה אני בטוחה אתה הרי לא מצליח להוציא אותי משם אבל אתה כל כך לא בטוח בי ובך שאתה לא נותן לעצמך לנסות.
ומעבר לכל זה אני כל כך מפחדת לחזור לאיפה שהיינו לפני קצת יותר משנה, הנוח והמוכר שלא באמת היה טוב. מפחדת לתת לך להשפיע עלי כל כך שוב כשלך זה בכלל לא מזיז, איש הפח שלי.
עכשיו נשאר לחכות להמשך השבוע לראות מה יקרה לקוות לטוב ביותר ולהאמין שכניראה זה לא יקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: