...

כל פעם שהנושא הזה עולה לכותרות זה מחזיר אותי לתחילת כיתה ח'. לפני 4 שנים, סיור רגלי עם אמא בבוקר שמשי בתאילנד.

תוך כדי הליכה בחור זר פשוט דחף את היד שלו בין הרגליים שלי ליטף והמשיך ללכת בכיוון הנגדי כאילו כלום לא קרה.

מיותר לציין שזאת הפעם הראשונה שמישהו אי פעם התקרב לאזור הזה בגוף שלי.

השוק של להבין מה קורה, ועד שאת קולטת לפעול כבר הכל נגמר.

מקומית אחת זרקה להתקשר למשטרה אבל הוא כבר מזמן נעלם ואני נשארתי קצת המומה בלי יותר מידי מילים.

מקלחת סופר ארוכה כדי להעביר את התחושה הנוראית שנמצאת בגוף ולא עוזבת, לא שיש מקלחת מספיק ארוכה או מספיק סבון שיצליח להעביר את התחושה.

לא שיתפתי אנשים במה שקרה, אמא אמנם הייתה שם אבל מעבר לשאלה של "הכל בסדר?" שנייה אחרי שזה קרה, שאלה שנענתה בכן בטח בשביל לא להראות חולשה או אולי כי עוד לא באמת הבנתי מה קרה. היא אף פעם לא בדקה שזה אכן מאחורי, ספק אם היא בכלל זוכרת שזה קרה.

אחרי תקופה מסויימת גם אני הדחקתי את זה, פה ושם זה צץ בתחושות ובזכרונות. הזיכרון של האירוע אולי קצת מטשטש, לא בדיוק זוכרת איך הוא ניראה ומה הוא לבש,

אבל את התחושת ליכלוך וגועל שאחזה בי אני לעולם לא אשכח.