איך לא בא לי שהחופש הזה יהיה דפוק.

הימי שישי מתחילים להיות מעצבנים, כל אחת מתעצבנת על השניה..

יש מרירות ומתח באוויר, הרגשה שכל שניה מישהי תפרוץ בוויכוח סוער וחסר טעם.

והכי רע זה שאני זאת שבאמצע וצריכה לדאוג שהכל יהיה בסדר ולא יהיו מריבות.

מרוב שטויות ובילבול אני כבר עושה טעויות.

שכנעתי את חבר שלו לבוא אליי ושכבנו..

באותו זמן לא חשבתי על כלום חוץ מנקמה ומזה שאני יודעת שהעניין הזה יפגע בו.

באותו זמן רציתי את זה, רציתי לפגוע בו.. עכשיו אני כבר מתחרטת על זה וכל כך

מרגישה מבולבלת ומגעילה.

הבנתי שכבר צריך להפסיק לחשוב עליו ולרצות אותו, הבנתי שאני צריכה להמשיך

ולחכות שהוא יחזור מהחופשה שלו ואז לראות מה יקרה, כי זה התיכנון שלו..

אז למה לא ללכת עם זה? וזה מה שעשיתי בערך, רק חבל שזה בערך..

ידעתי שאני צריכה להמשיך הלאה, הבנתי שבנתיים זה מה שכדאי, רק חבל שזה היה

עם חבר טוב שלו.. וחבל שזה בא מתוך כעס ורצון לפגוע.

"אל תעשו תנועה תנועה טיפשית,

היא עלולה להבהל.

בתנועה אחת חזקה את יכולה להשתחרר,

עייפה מדי כדי להבחין.."

אני מרגישה עייפה כבר מכל הכיוונים, מכל מקרה שקורה אני כבר מוטשת.

מכל המאמצים המיותרים האלה שהקדשתי מעצמי בשבילו.

במקום להבין שאני רק צריכה לחכות שהוא יחזור והוא כבר יעשה את שלו.

מזה שמתי שהבנתי את זה עשיתי שגיאות.

אני רק מקווה שהוא לא סיפר לו עדיין ושהוא חשב לדבר איתי על זה לפני ואז נוכל

להחליט ביחד אם זה מתאים לספר לו על זה או שעדיף שלא..

אני חושבת לשמור על זה ביננו, כמה שזה יהיה קשה וזה הדבר הכי טיפשי שנעשה.

אני חושבת שזה הכי נכון, כי אני יודעת שאני יפסיד אותו אם הוא ידע שאני וחבר שלו שכבנו.

האמת היא, שאני חושבת עכשיו ביני לבין עצמי ומקלידה,

אני מתחילה להבין כמה אני מדברת שטויות, או יותר נכון, מנסה להכניס לעצמי לראש את

השטויות האלה כדי שתשאר בי טיפת תקווה שאולי העניינים הסתדרו.

אבל איזה.. בטוח הוא סיפר לו. וכל כך ירד לו ממני עכשיו.

בטוח הוא לא ירצה להתקרב אליי יותר בחיים.

בטוח כבר הפסדתי אותו.

אני עד כדי כך מפגרת?

                   נואשת?

                   מסכנה?

                   מעצבנת?

                   עצובה?

על זה אני לא יכולה לענות לעצמי, הרי התשובה ידועה מראש ואם אני יענה עלייה לעצמי

אני סתם יתחיל להתבכיין פה. ואין לי כוח לזה עכשיו.

אני מרגישה כל-כך מושפלת ודפוקה, איך לעזאזל יכולתי לעשות לעצמי את הבושות האלה?

ברור שהוא גם יצא דפוק קצת ברמה שלי, הוא זה שהתקרב והתחיל, הוא זה שדי אשם בעניין הזה.

ברור שעכשיו הוא גם כועס עליו ולא רק עליי. שמעתי אותו מתעצבן עליו בטלפון.

וברור, ברור ששום דבר מפה לא מובן לאף אחד.

בקצרה, הייתי עם חבר של שון. שון, הוא הבן-אדם שאני באמת רוצה ולא מזמן סיימנו את הקשר.

החבר שלו הוא זה שהתקרב והתחיל עם הכל, ואני לא מנסה להוציא את עצמי בסדר עכשיו..

ברור לי שגם אני לא יצאתי טוב בסיפור הזה, אבל גם ידוע שהוא עצבני ולא מתכוון לסלוח על זה.

אוף, איך אני שונאת מקרים כאלה. שאי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך ואין למה לצפות...

שיודעים כבר שלא יהיה ניתן לסדר את המצב כרגע.

טוב נו נחכה כבר נראה מה יהיה..

הגעתי לכמה החלטות די חשובות כרגע בשבילי ואפשהו גם קצת משמעותיות.

#קודם כל, לא לתת לאף אחת יותר להשפיל אותי, לזלזל בי, או להתייחס אליי רע.

בקיצור, אף אחת יותר לא תתפוס עליי תחת.

משהו מפריע לי-אני ישר אומרת. היא מתנשאת מעליי-אני תופסת מרחק.

#להשיג שיחה רצינית איתו.

לספר לו מה קורה בזמן האחרון ומה מתוכנן להמשך.

לנסות להתייעץ איתו, בתקווה שהוא יבין אותי ויחליט לעזור לי בנוגע לעניין הזה.

#להיות הרבה עם הבנות ביום שישי.

להשתדל לא להעלם ולעשות ערב מוצלח כפי שמתוכנן.

בלי ריבים שמבאסים ומוציאים את כל החשק והכיף של הסופשבוע.

#להיות במקומות שאני אוהבת להיות בהם ומרגישה שם הכי נוח שאפשר.

כשמישהי רוצה שאני אלך איתה למקום אחר, ללכת רק אם באמת בא לי ורק אם

זה מתאים לי מבחינת הזמן והמקום.

#להשיג שיחה עם החבר שלו. השיחה המתוכננת שלי.

להוציא ממנו את כל הפרטים האפשריים לגביי הנושאים שאני רוצה לדעת עליהם.

לספר לו את ה"מצב" שלי כרגע, בעצם לביים את ההתבכיינות ולצפות ליחס הוגן כלפיי

כמו שאני נותנת לו. וסופסוף לראות טיפת אור ממנו ולקבל חיוך על הפנים.

#להרגיש טוב עם עצמי.

להרגיש שלמה עם מה שאני עושה.

בעצם כל הדברים שמתוכננים פה, הם הרוב לגביי יום שישי.

אז הכל בתוקף בנתיים ואני מקווה שבמשך השבוע אני לא יתחרט וימחק אחת

מהמשימות האלה. כי באמת שאני רוצה לבצע את כולן. זה חשוב לי ולאינטרסים שלי.

אז יום שבת, אני מצפה לחזור לבית, להכנס למחשב ולמחוק פה את הכל.

ולמחוק מהכוונה שבאמת עשיתי את הכל. :)

נקווה לטוב,קרוליין.