"אומרים לי שאני חצי בן-אדם,

והיא חצי משוגעת.

אבל זה כל הקסם.."

עם הראשון ממזמן הבנתי שזה לא ילך. הבן אדם רוצה רק סקס זמין ולא יותר מזה.

למרות שהבנתי את זה מההתחלה, חשבתי שאולי זה ישתנה אכשהו.

אבל לא, רואים שהוא בן אדם כזה ולא יצא פה משהו רציני.

אז עליו החלטתי לוותר, ברור שיהיה חסר לי פה ושם הרגעים איתו. אבל מה כבר יש לעשות?

ועוד מעט הוא גם מתגייס במילא, נו לא נותר לי בררה אלא להדחיק את המחשבות עליו.

עם השני כנראה שזה כבר יהפוך לאובססיה.

אני מתה על התווי פנים המושלמים שלו, על המבטים שלו שהוא תוקע למצלמה ואז הגבות

יוצאות לו בצורה כל כך מצחיקה.

אני מתה על החושניות שיש בו, כמה שהוא סקסי.

אני אפילו לא מכירה אותו לעומק רק דרך אתרים וטלוויזיה, להגיע אליו ולנהל איתו שיחה זה לא בעיה

האימונים של הקבוצה שלו מתקיימים באזשהו מגרש שהוא כמה דקות מהבית שלי.

אבל הציפייה תהייה כל כך גדולה ואם איתה תבוא אכזבה זה ישבור אותי.

כי מצד אחד אני לא מכירה את ההתנהגות שלו ועוד בגלל שהוא מוכר יכול להיות שהוא קצת מתנשא.

אני לא יכולה לדעת איך הוא יגיב למצב הזה, בכלל, אם הוא יגיב לזה. אם הוא בכלל יתייחס.

מצד שני הכל יכול ללכת חלק אם אני יתכנן תוכנית, או יחליט ללכת על הצד הספונטני.

אבל גם איתו זה מרגיש כמו מקרה אבוד, אהבה מרחוק כזה.

המילה למצב הזה היא כנראה - הערצה!

ועם השלישי, איי השלישי הזה.

מה יהיה איתו? אני לא יודעת, כי איתו יש כל כך הרבה בעיות.

החברה התקועה הזאת שלו שהוא איתה כבר שנה וחצי בערך, הנאמנות שלו כלפייה.

כמה שהוא מושך, כמה שהוא עדין ורך, כמה שהוא יפה, כמה שהוא מתוק.

ואולי דווקא העובדה שיש לו חברה זה מה שמציק לי. שהוא דחה אותי בגללה ולא היה באותו ערב כלום.

הרי אני רגילה לקבל כל מה שאני רוצה! והדחייה הזאת שקיבלתי ממנו הרגיזה אותי נורא וגרמה לי

כנראה להתעצבן ולרצות אותו יותר.

לרצות להשיג אותו, להוכיח לעצמי שאני ישיג אותו והוא יהיה שלי.

הוא הבן אדם הראשון שאני חושבת עליו ואני אומרת לעצמי שאני רוצה אותו בתור חבר, בתור הגבר שלי.

פעם ראשונה שאני אומרת לעצמי שעם בן אדם כמוהו אני ירצה להתחתן, שאותו אני רוצה.

הוא פשוט הדהים אותי.

ורק מה שחסר לי עכשיו זה להתחיל להתאהב בו.

זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע
למשהו רגוע,
לשיר מהעבר הלא רחוק..
שכל האנשים שרים אותו ביחד
עד שנעלם הפחד וטוב לנו כל כך לישון עכשיו
ביחד...