אני אש, אני רוח
לא מוכר לא ידוע,
אני שביל שעובר
וחוזר אלייך
אני גל, אני קצף
ודמעה שיורדת,
על פניי הסתכלי
התקרבי אליי..
והנה אני, כבר ישן לבד
ורוקם לעצמי חלומות
הנה אני, יודע שאת
את לא יכולה להיות..
אני בא, את הולכת
אני מת, את נושמת
בלעדיי וחיי,
הם ריקים
ואת גורמת לי להיות,
כמו הילד בקיבוץ
איך אהבתי אז לרוץ
אלייך, התקרבי אלי...

[רן דנקר ועילי בוטנר-אני אש]

אומנם זה רק פעם שניה שאני הולכת למקום הזה,

אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו אני מכירה אותו בעל פה ושאני כל יום שם.

ולמרות שביקרתי שם רק פעמים, אני יודעת מה יהיה בכל פעם שאני באה..

אנשים שם פשוט לא רגילים לראות אותי במקום הזה ונועצים מבטים כאלה מאיימים.

האמת, אני לא יודעת אם מאיימים, נקרא לזה מוזרים.

אני כאילו מכינה את עצמי מראש, שיהיו שם איזה 6-8 בנים לפחות ורק אני וכמה חברות.

חלק מהבנים ינעצו מבטים שייגרמו לי לביישנות ולעצבים וחלק ינעצו מבטים שאני ירצה אותם עוד ועוד.

לפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי כי קראתי לאחד מהם.

לפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי כי הוא פתאום התקרב ולחש לי סוד.

ולפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי סתם כי מישהו מהם זרק מילה עליי אז זה הזמן להסתכל.

וכל פעם יבוא מחדש הרצון לתת כאפה לכל אחד מהם שתשתיק את עצמם לכמה דקות.

אנשים יכולים להיות כל כך סקרנים ונדחפים לעניינים שהכי לא שלהם!

אבל לפחות הצלחתי להשיג משהו אחד נחמד מכל הערב הזה.. הרי למה באתי לשם?

אם כל מה שאני עושה עכשיו זה להתלונן, למה בכלל לקחתי את הרגלים שלי והלכתי לשם?

רק בגללו.

בחיים שלי לא קרה לי שפגשתי במישהו והרגשתי בום שכזה בלב, בחיים שלי לא יצא לי לחשוב

שעם הבן אדם הזה אני רוצה משהו אחר-משהו מיוחד.

לא סטוצים כמו כולם, הפעם זה מתאים-הפעם זה בדיוק מה שחיפשתי!

אז הלכתי לשם בתקווה שהוא יהיה, בסופו של דבר לא.

אבל יצא לי לדבר עם חבר טוב שלו, אכשהו הגענו לדבר עליו והוא התחיל לנסות לחשוב איך לעזור לי.

מצאנו בסוף דרך-הוא ידבר איתו קצת עליי ויביא לו את המספר שלי שיתקשר בזמנו הפנוי.

אחרי כמה ימים החבר שלו קרא לי, הכנתי את עצמי לכישלון וסירוב נוסף.

אבל דווקא הופתעתי לדבריו, הלב שלי פעם בחוזקה שמחתי שלא שמעתי תגובה שלילית ממנו :)

הוא אמר שהוא דיבר איתו, אבל שהוא מתבייש להתקשר אז חבר שלו הציע שאולי כדי שאני יתקשר אליו.

אבל מה פתאום! אמרתי לו שיאמין לי שאני יותר ביישנית מדן.

הוא הבין ואמר שיום חמישי הוא יבקש ממנו לבוא איתו ושהפעם נמצא זמן ונדבר אחד עם השני.

ומה נשאר עכשיו לעשות? רק לחכות ליום חמישי ולשיחה שתהייה ביננו והלוואי שתהייה טובה.

והנה אני, כבר יושנת לבד ורוקמת לעצמי חלומות.

חלומות רק עליו. =]

ישנו מישהו מיוחד במינו, מישהו שאני מכירה בערך כ-6 שנים.

כשעליתי לתיכון הוא אחד מהאנשים הראשונים שהכרתי.

ולא רק זה, הוא הראשון בשבילי להכל מבחינה מינית -

הוא הראשון שהתנשקתי איתו.

הוא הראשון שנגעתי בו.

הוא הראשון שנגע בי.

הוא הראשון ששכבתי איתו.

הוא הראשון שלימד אותי דברים חדשים.

אז ככה אני והוא זוכרים אחד את השני, אבל כל השאר? הפוך לגמרי.

אנשים רואים אותנו כיזיזים ואף אחד באמת לא ידע מה הלך שם, וכמובן, שאסור להתייחס למה

שאנשים אומרים ולהיות בדיוק איך שאת. ושהשאר לא ישפיע.

אבל תמיד השאר כן משפיע, תמיד הדעות של אנשים אחרים יגרמו לך לחשוב קצת עם עצמך.

אז בגלל אנשים מסויימים, לפעמים היו ביננו התרחקויות ולפעמים היו ריבים שמאוד כאבו לי..

אבל עד היום, לא הפסקנו לדבר ולהיות ביחד כשאפשר.

אז בסוף תמיד השלמנו והתגברנו על הריבים, תמיד גם השלמנו עם זה שבחיים לא יקרה מצב שנריב

ולא נוכל להשלים אחר כך.

לפני כמה ימים, כנראה שיצא לי להבין משהו. כל פעם הייתי עם המישהו המיוחד הזה כי הרגשתי אליו משהו,

ברור מאליו שלא הייתי יוצרת איתו מגע שכזה אם לא היה לי איזשהו רגש כלפיו.

מהפעם הראשונה שראיתי אותו, מהפעם ההיא שהכרתי אותו, מהפעם ההיא שיצא לנו לדבר לראשונה-

אף פעם לא הפסקתי לחשוב עליו, ישר ניקשרתי אליו ואהבתי אותו בתור בן אדם קודם לכל.

תמיד אני רוצה להיות בקרבתו, בחיים אני לא מוכנה לוותר עליו, ואפילו שאין ביננו קשר של זוגיות אני מקנאה לו.

ויכול להיות שבגלל זה שעוד מלפני הרבה שנים ניקשרתי אליו כל כך ולא רציתי לוותר עליו לרגע,

יכול להיות שבגלל זה הוא לא יוצא ויצא לי אף פעם מהראש.

תמיד יבוא לי בבום הרגשות העמוקים שלי כלפיו, תמיד אני ירצה אותו כל פעם מחדש. ובכל פעם זה יתחזק יותר ויותר.

אף אחד לא מבין את זה טוב כמוני, אף אחד לא יכיר את ההרגשה הזאת שלי אליו כמו שאני מכירה ומבינה.

אז כרגע למרות כל מה שהשאר אומרים, אני שלמה עם עצמי.

אני יודעת למה אני ככה כלפיו, אני יודעת למה אני עושה דברים כאלה.

אני יודעת שאני רוצה להיות איתו כל רגע שיתאפשר לנו להיות ביחד.

אני כל כך שמחה שעבר חודש כל כך מהר לכדורים,

זה נותן תחושה שהזמן טס ושהתוצאות יגיעו מהר.

וגם שאני סופסוף יסיים אותם עוד חמישה חודשים ואני יוכל לחזור לשתות עם כולם!

אבל הכי חשוב זה להקפיד לקחת יום יום ושזה יעזור.

ביום חמישי יצאתי עם חברה למרכז ושם נפגשנו עם שאר הבנות.

עמדנו בכניסה לגרעין שלהפתעתי ראיתי מול עייני את גדי עם מישהי,

שהוא בכלל התקשר אליי לפני כמה שעות ואמר שהוא מאוד מתגעגע והוא הבין

משהו משמעותי - שאני טובה מכל הבנות שהיו לו.

לא שזה מזיז לי או משהו, כי במילא אני לא רציתי שום קשר איתו ודיי ניסיתי

להראות לו את זה ללא הצלחה.

רק עיצבן אותי לראות איך משקרים לי מאחורי הגב.

שמנסים לעשות ממני צחוק.

הוא התקשר אחרי יום ושאל אם אני יוצאת, שיחק אותה כאילו הוא לא ראה אותי.

כן ממש, רק החבר שלו רץ להגיד לו שאני שם שעברתי לידם.

התייחסתי אליו ממש מגעיל - כמו שמגיע לו, אפילו בלי לפרט למה..

כי שיעשה לי טובה, לא משחקים בי. הכי לא.