אני אש, אני רוח
לא מוכר לא ידוע,
אני שביל שעובר
וחוזר אלייך
אני גל, אני קצף
ודמעה שיורדת,
על פניי הסתכלי
התקרבי אליי..
והנה אני, כבר ישן לבד
ורוקם לעצמי חלומות
הנה אני, יודע שאת
את לא יכולה להיות..
אני בא, את הולכת
אני מת, את נושמת
בלעדיי וחיי,
הם ריקים
ואת גורמת לי להיות,
כמו הילד בקיבוץ
איך אהבתי אז לרוץ
אלייך, התקרבי אלי...

[רן דנקר ועילי בוטנר-אני אש]

אומנם זה רק פעם שניה שאני הולכת למקום הזה,

אבל בכל זאת אני מרגישה כאילו אני מכירה אותו בעל פה ושאני כל יום שם.

ולמרות שביקרתי שם רק פעמים, אני יודעת מה יהיה בכל פעם שאני באה..

אנשים שם פשוט לא רגילים לראות אותי במקום הזה ונועצים מבטים כאלה מאיימים.

האמת, אני לא יודעת אם מאיימים, נקרא לזה מוזרים.

אני כאילו מכינה את עצמי מראש, שיהיו שם איזה 6-8 בנים לפחות ורק אני וכמה חברות.

חלק מהבנים ינעצו מבטים שייגרמו לי לביישנות ולעצבים וחלק ינעצו מבטים שאני ירצה אותם עוד ועוד.

לפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי כי קראתי לאחד מהם.

לפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי כי הוא פתאום התקרב ולחש לי סוד.

ולפעמים כל המבטים יהיו מופנים רק אליי סתם כי מישהו מהם זרק מילה עליי אז זה הזמן להסתכל.

וכל פעם יבוא מחדש הרצון לתת כאפה לכל אחד מהם שתשתיק את עצמם לכמה דקות.

אנשים יכולים להיות כל כך סקרנים ונדחפים לעניינים שהכי לא שלהם!

אבל לפחות הצלחתי להשיג משהו אחד נחמד מכל הערב הזה.. הרי למה באתי לשם?

אם כל מה שאני עושה עכשיו זה להתלונן, למה בכלל לקחתי את הרגלים שלי והלכתי לשם?

רק בגללו.

בחיים שלי לא קרה לי שפגשתי במישהו והרגשתי בום שכזה בלב, בחיים שלי לא יצא לי לחשוב

שעם הבן אדם הזה אני רוצה משהו אחר-משהו מיוחד.

לא סטוצים כמו כולם, הפעם זה מתאים-הפעם זה בדיוק מה שחיפשתי!

אז הלכתי לשם בתקווה שהוא יהיה, בסופו של דבר לא.

אבל יצא לי לדבר עם חבר טוב שלו, אכשהו הגענו לדבר עליו והוא התחיל לנסות לחשוב איך לעזור לי.

מצאנו בסוף דרך-הוא ידבר איתו קצת עליי ויביא לו את המספר שלי שיתקשר בזמנו הפנוי.

אחרי כמה ימים החבר שלו קרא לי, הכנתי את עצמי לכישלון וסירוב נוסף.

אבל דווקא הופתעתי לדבריו, הלב שלי פעם בחוזקה שמחתי שלא שמעתי תגובה שלילית ממנו :)

הוא אמר שהוא דיבר איתו, אבל שהוא מתבייש להתקשר אז חבר שלו הציע שאולי כדי שאני יתקשר אליו.

אבל מה פתאום! אמרתי לו שיאמין לי שאני יותר ביישנית מדן.

הוא הבין ואמר שיום חמישי הוא יבקש ממנו לבוא איתו ושהפעם נמצא זמן ונדבר אחד עם השני.

ומה נשאר עכשיו לעשות? רק לחכות ליום חמישי ולשיחה שתהייה ביננו והלוואי שתהייה טובה.

והנה אני, כבר יושנת לבד ורוקמת לעצמי חלומות.

חלומות רק עליו. =]