אני לא מצליחה להיתרגל לקום ב6 בבוקר.
יומיות זה קשה. ואני יודעת שאני מפונקת,אבל הנסיעות האלה כל יום הורגות אותי.
ואני סופרת ימים וכל היום שולחת מבטים לטבלת ייאוש שלי ונשארו לי עוד 9 חודשים,אני כזאת צעירה.
אני מתה כבר להתחיל את החיים האמיתיים,עד כמה שהם יהיו קשים.
התקבלתי לקורס תג"ת,של השלמת 12 שנות לימוד. זה השלב הראשון שלי להשגת מה שאני רוצה.
יוני חזר מהמילואים עם שריטה קלה.
הוא נהיה אובססיבי וחשדן.
הוא לא זז ממני לשעה ואפילו לא הולך לחברים שלו,הוא רוצה להיות איתי כל היום ולישון איתי כל לילה
ולא מפסיק לשאול אותי שאלות על בגידה או הכרויות עם גברים בזמן שהוא היה במילואים.
זה לא יוני,זה לא האופי שלו,הוא בחיים לא התנהג ככה,הוא בחיים לא התנהג בצורה סמרטוטית כזו מושפלת.
זה לא מתאים לו,ואני לא אוהבת את זה.
אני לא יודעת מי הכניס לו את הסרטים האלה במילואים,אולי לאחד החברים שלו שם קרה איזה קטע עם החברה.
אני מקווה שזה יעבור,אני די בטוחה שזה יעבור אבל שיעבור מהר.
היום הייתי בהפניה,רק כדי לא להגיע לבסיס,יכולתי לבטל אותה כי היא היתה כבר לא רלוונטית.
אני כבר לא מסוגלת לסבול את המקום הזה,את השיגרה הזו.
אני תשושה מעייפות,5 שעות שינה בלילה לא מספקות אותי בכלל.
אני ישנה באוטובוס בדרך לבסיס וחזרה ממנו וזה לא ממש משלים את שעות השינה שלי.
לא הייתי במועדון כבר חודש. אם יום שישי הזה אני לא יהיה במועדון אני אתחרפן.
אבל לפחות הייתי בקולנוע שבוע שעבר,ראיתי "יסמן" עם ג'ים קרי-מומלץ ביותר!
אני אשים עוד תמונה שלי,מהצימרים בסילבסטר,כמובן מטושטשת ומצונזרת.
*הפוסט נערך אחרי שהעתודאי העיר לי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jiel-