צבא ודיאטה זה לא צמד שהולך יד ביד.

צבא ודיאטה זה צמד שנלחם אחד בשני עד זוב דם.

לצבא ודיאטה יש היסטוריה ארוכה של התנגדות חריפה אחד כלפני השני.

ועם כל מה שנאמר איך אני אמורה לרדת במשקל כשאני בפאקינג צבא הזה?! איך?

הייתי כל כך נחושה אתמול ראיתי כל כך הרבה סירטוני טינספו, כל כך הרבה סרטי אנורקסיה דוקומנטרים ועלילתיים, כל כך הרבה מוטיבציה.

אחרי כל פיפי רצתי להישקל וראיתי ירידה (מזויפת) של 200 גרם והייתה לי כל כך הרבה מוטיבציה!

רציתי לעשות צום של 100 שעות כי זה מספר כזה יפה ואני יכולה לרדת בשעות האלה כל כך הרבה....

אבל איך בפאקינג צבא הזה?

אני אשכרה יושבת במשרד וחושבת על אוכל (מזל שהשקם היה סגור היום גאד!) ויושבת במשרד ורוצה להישקל ורוצה לראות סירטון טינספו ורוצה לשאוב מוטיבציה מאיפשהו אבל מאיפה?

מהחברה השמנה שלי (דווקא אחלה מוטיבציה חייבת להודות שזה כמו טינספו הפוך, ששניה אחת מתמרמרת על כמה שיש לה בטן ושניה אחריה כמו כולם הולכת לאכול כי היא רעבה....שיא המוטיבציה וואי)

מהחברה הממוצעת שלי (שמשחקת אותה לא אוכלת כל היום אבל בסוף היא נשברה ואכלה עוגי או משהו בסגנון, אגב זאת אותה אחת שבטוחה שיש לה הפרעות אכילה ולא יכולה להיות יותר מאושרת לגבי זה. טוב אחותי)

מהחברה הרזה שלי (שבדיוק הראתה לנו תמונות שלה לסוכנות דגמנות והיא הורסת פשוט הורסת..היא אחת הרזות והיפות שראיתי בחיי. הטינספו המהלך הכי יפה שיצא לי להכיר)

זאת המוטיבציה שלי בצבא.

אבל למרות הכל קשה שם כל כך!

והקטע המצחיק הוא שבבסיס לא אכלתי אפילו פירור ואיך שהגעתי הביתה נשברתי, זה היה אחרי 19 שעות (כן אני חלשה שזה עצוב) והכנתי סלט, כמובן שמנה שכמותי הייתי חייבת לאכול עוד 4 פתית עם חציל על האש....למה?!

כמו סתומה גם עליתי אחר"כ על המשקל אז כמו שכבר הבנתן המצברוח ברצפה ממזמן.

היום אם אני לא עושה ספורט אני לא שווה את האוויר שאני נושמת בכלל.

הצבא הזה הרס לי תחיים.

וכן בלסתי בסוף בבית כי כל היום בבסיס חשבתי על אוכל ולא היה לי את ההחדרת מוטיבציה הקבועה שיש לי בבית.

אני חלשה....אז אני חייבת להאשים משהו, נו כמובן.