Runing away
Don't cry bitch, your tears make my wet
|
| 4/2009
המרחק בין החיים למותת...אך ורק שניה מזויינת אחת..
תאונה..
שבגללה לא ישנתי מ3 לפנות בוקר.
שבגללה כ"כ בכיתי.
חלק יגידו "נו מה היא כולה ניפצה בצוואר ובקתף ושניה משו במפרקת". אבל לי זה לא ככה.
למרות הכול כול אדם ואדם חשוב לי שם.
וכששמעתי שזה קרה דווקא לה?
רציתי לעוף לשם כמה שיותר מהר אפילו ב3 לפנות בוקר ולהיות שם עים כול אותם האנשים הבוכים.
והוא?
כמה שאני מרחמת עליו..
הוא לא יכול ולא ניראה לי שהוא ,הבן אדם שהוא,יוכל לחיות עים המחשבות האלה.ץ
קטיק באה לצפת בישבילם.היא היתה חסרה באמת.
עכשיו אני יושבת בבית וחושבת כמה שכול אלה שאמרו שצריך לחיות כול שניה,צדקו.
תחייה היום,עכשיו,ברגע זה ,תתן את כולך כי אולי מחר? לא יגיע.
תהיה הכי טוב היום,תגשים חלומות,תפלס דרך,תחייך כמה שיותר,כי אולי מחר?לא תוכל לעשות את כול אלה.
ורק את היום אתה יכול לשנות.
כי את העבר לא תצליח לשנות,מה שהיה היה.
מחר? זה רק המשך של היום.
כדי לשנות את העתיד קודם צריך לשנות את ההוה..
הוה בידיים שלכם אל תשכחו זאת.
בהצלחה.
 ברווז..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
