טוב שמעו אני ניכענעת לכם כוחות רשע שיכנעתם אותי אני ארשום פה את הסיפור...כו פוסט יהיה בערך פרק...כי פשוט אני ממשיכה אותו כול הזמן ואין לי ממש זמם..
ודרך אגב השמות שונים מבסיפור המקורי (פינקי וקט תבינו למה)
פרק 1:
"כאן חיים בעושר ואושר אני וג'ואי".שלט שתולוי לה על דלת הכניסה.בית קטנטן אפל כזה.על שולחן קטן מונחת כופסא ובה נח לנפשו ג'ואי הסכין שלה.קחחחחחח הדלת ניפתחת ,היא ניחנסת.היא חזרה ,לא מהעבודה או מהלימודים פשוט מטיול תמים עים הכלב.המקררר...שום דבר חדשאולי חוץ מהעכבר המת הזה.עכבר מסכן הוא בטח היה עייוור ולא שם לב למות האובש המבחילה שהיתה עליו."טוב ניקח לי שוקו" היא התייאשה מהחיפ]וש חסר התקנה במקררה הריק.טוב עכשיו היא יכולה להתאחד בשקט עים הטלויזיה.חדשות ,חדשות,חדשות.לא זה לא מתאים לה.אווו בובספוג מספיק אפל למוח שלה. "תראו אותי אני שמח סתם פתאום".,...הפלאפון הארור..."הלו" היא עונה בקול צרוד עייף כזה."היי מה נישע?" "החיים יפים השמש זורחת הציפורים מצייצות יום נאה וחמים.מה איתך?" בכול תשובה ותשובה שלה אפשר היה להריח את הציניות המתוקה. "שיהיה. יש חדש?" "לא ניראה לי אולי חוץ מהעכבר הגוסס במקרר.עכבר מחורבן אכל את גבינת האובש שלי." "כמה מצער.מה את עושה?" אחחח שי....הוא תמיד התעניין בחיים שלה,דאג לה עזר לה הכול למרות שלהלא היה אכפת באמת.לפעמיים, לעיתים רחוקות מאוד,היה לה מצב רוח טוב והיא הייתה נחמדה לכולם ואדיבה מתמיד.חבל שזה היה נדיר."נהנת ממוחו הזדוני של בובספוג מיחנס מרובע." "טוב אני חוש שזה סתם מעייף לשנינו לנסות להוציא אותך לאנשהו אז כניראה שאין לי בררה אלה לבוא אלייך. מישו חייב לטפל בעכבר המסכן בסופו של דבר." הוא שנא את הימים האלה שלה.הוא אהב את החיוך שלה."אה ודרך אגב ציפור קטנה לחשה לי שאתה רוצה לקפוץ למכולת אז אים לא קשהלך תביא לי שוקו ולחמיניה." "נמממ יש לי בררה?!" "לא בה ביי" "בעיי".
השיחה נותקה. היא חזרה לערער במחשבות שלה.סערת רגשות .כול יום מחדש היא מנסה להתחיל לעשות משו עים עצמה .היא חייבת להפסיק לפגוע באנשים.
רציתי לכתוב גם את פרק 2 אבל לצערי המדריך החפרן שלי בדרך אליי...בן זונה...
אני אשתדל לכתוב את ההמשך כמה שיותר מהר..
דעתכם חשובה...
יום טוב...
ברווז...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
