יום שבת בבוקר..
גשם..
קר..
מצוברוח מטומטם כזה,אי חשק לכלום.
החלטתי לקום כול בוקר ולחייף.למרות שאני כ"כ שונאת את הבוקר אבל אני קמה אים המחשבה שקמתי...שאני עדיין פה,שיש לי עוד יום לצחוק,עוד יום לעשות שטויות,לחייך,לעשן,לצרוח,לחבק את מישאני אוהבת,לשנוא את מישאני שונאת,להשתנות ,לשנות,להיות הכי טובה,ולהיות גרועה,לבכות כשעצוב לי,לא לפחד,לפחד ופשוט להיות אני.
נכון שאחרי זה אני חושבת שבעצם יש לי עוד יום לסבול.אבל אני באמת מנסה להיות אופטימית למרות הכול.
החיים לא משו אז מה??!?! זה הגורל שלי...היעוד שלי בחיים...זה הקוצים שאני צריכה לדרוך עליהם כדי להיגיע למעלה.נכון שהם פוצעים אותי.אבל הפצעים יחלימו יום אחד לא?
"חיוך של ילדה בת חמש הרבה יותר יפה מחיוך של נערה.כי החייוך של אותה ילדה קטנה הרבה יותר אמיתי פחות מזוייף ומאולץ"
תמונות :]
נכון שהתמונה הזאת מפחידה?זה לא פוטושופ פשוט ככה זה יצא..
מאילת קצת ישנה....
7 עובדות:
*אני לא יפה!!!
*אני ילדה שמנה מכוערת טיפשה!!
*קר לי!
*אני שונאת את החיים האלה אבל עדיין חייה..
*אחי טוען שאני מכוערת ואני מסכימה איתו..
*למה אני כותבת דווקא 7 עובדות ולא 8?1??!
*גשם זה לא ממש נחמד :]
"למה תמיד כשהאוטובוס ריק ואתה שם רגליים על המושב הזקנה המטומטמת תבוא ותישב דווקא לידך?1"
ברווז....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
