לעזעזאל עם הכול וזהו.
הכינור מחזיק אותי בחיים. יותר נכון האהבה שלי למוסיקה (כינור) זה משהו מטורף.
אני רוצה להגיע רחוק עם המקצוע הזה ואני מקווה שאצליח, מלא עבודה צריך להשקיע ואני מוכנה לזה.
ואנשים לא באמת מבינים כמה זה חשוב לי, כמו המורים למשל בבית הספר המפגר שלנו, דן שגיב לא מבין כמה שזה באמת חשוב לי, אף אחד פשוט לא מבין.
היום היה לי התמוטטות עצבים.... ועכשיו רע לי מאוד כי ממש העלתי את לחץ הדם בגלל עצבים.... וגם בגלל מי....
בגלל טובה רשף הזונה. "מנצחת" על המקהלה של בית הספר.
בקיצור בלה בלה בלה, אחרי שעליתי לקחת את התיק שלי התחלתי פשוט לצרוח מרוב עצבים בגללה ופירקתי את הקלסר שלי לחתיכות... וויקה אספה את החתיכות האלו והראתה לכולם.....
ואז הלכתי לשירותים שמה התחלתי פשוט לקלל ברומנית ובעיברית האנשים שם חשבו שאני מטורפת כי אני כמעט שברתי שם את המראה.
בקיצור כול העצבים האלו לא עשו לי טוב. ממש לא.
אבל אםםם עוד פעם אחת טובה הזאת עוד פעם תעשה את מה שהיא עשתה היום.
זה יהיה ה-ס-ו-ף שלה.
ובזה אני ממש בטוחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
