Smile And I’’ll Smile Back
|
| 8/2009
מבולבלת
הימים האחרונים של החופש עוברים מדהים,
באמת שזה החופש הכי כייפי שהיה לי.. קרואים כ"כ הרבה דברים טובים ורעים אבל במיוחד טובים,
שלא באה לי שהחופש הזה יגמר.
אבל מרוב שאני כ"כ מתגעגעת אני מתה שיתחילו הלימודים, ואני לא רוצה ללמוד אני רק רוצה לראות את החברים
וזה מה שמבאס שככה אי אפשר...
לגביי הפנימייה זהו אני 100% עוברת,
אבל אני ממש מפחדת, כאילו זאת פעם ראשונה שאני יהיה ככה שנה בלי הורים בלי חברים מהעיר,
להיות עם אותץם אנשים שנה שלמה, אני מפחדת שמי שאהיה איתי בחדר אני לא יסתדר איתו..
ובכללי אני מפחדת, אבל מצד שני אני ממש ממש רוצה, אני מכירה הרבה ילדים שם, ואני נהנת שם,
אבל עדיין לא ניסיתי לחיות שם באמת יותר משבוע.. רק לאיזה כמה ימים חח אני ממש מקווה שאהיה טוב :)
_______________________________________________________________________________
בזמן האחרון אני מרגישה לבד, ולא בקטע שאין חברים או משהו, בקטע נפשי שאין מי שלצדי שאין מי שתמיד לידי במצבים הכי גרועים,
ומי שיש הוא לא תמיד באזור שלי...
אני מפחדת לעבד כמה חברות טובות, התחלתי ממש לריב עם חברה טובה, ונהיו ביניינו ריבים ובעיות,
והכי שבעולם אני לא רוצה לעבד אותה... אבל כל מה שהיא עושה לי זה ממש פוגע בי..
ובעצם למה אנחנו רבות, בגלל שאנחנו לא יכולות להגיע למסקנה משותפת ביחד, נגיד היא רוצה לעיר
ואני רוצה לפארק אנחנו רבות, וזה התחיל רק בחודש הזה..
אנחנו כבר לא יוצאות הרבה ובימי שישי אנחנו בחבורות שונותת,
אני מציאה לה בואי אליינו כיף פה וזה.. היא אומרת לי לא, אני לא רוצה..
ואחר כך היא רבה איתי למה אני לא רוצה לטייל איתה בימי שישי או למה אני לא מזמינה אותה..
אוףף נמאס לי מזה... ואני לא יודעת איך לצאת מהבלאגן הזה...
כי אני לא רוצה לעבד אותה.. כי בכל זאת אחריי 7 שנים זה עצוב...
כל הראש שלי מבולבל בהרבה מחשבות מה לעשות, איך לעשות, אני כבר לא יודעת,
גם הרבה ילדים באים אליי בשביל עצות ושאני יעזור להם.. ואני עוזרת וכל זה אבל אני כבר מתפוצצת כי לי אין למי לספר,
אני לא רוצה סתם לבוא לאיזשהי חברה ולהגיד לה אני כבר לא יכולה אני צריכה לספר משהו ואז להוצאי הכל..
כי אני לא כזאת.. אני לא יכולה=|||
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
