| 11/2008
Shedding my skin like a snake
המון זמן לא כתבתי.
אני רוצה לכתוב, פשוט לא היה לי הזמן, וכשכן היה הייתי עייף מדי.
הסיג'יל הגיע מוקדם, די גדול, מעין בלינג פריקים שכזה- משעשע.
הסתפרתי אצל ספר שלא צריך לזרום אצלו ואפשר לסמוך עליו.
סינון נוסף של חברים וכמה חדשים.
החיים מאירים פנים כהרגלם.
אין לי משהו להתלונן עליו חוץ מהשביזות הרגילה, אז נראה לי שהנאמר לעיל הוא פתח דבר לעוד פוסט פריקת ההתפלספות המטורפת שעוברת בראש שלי.
אומרים ששנאה זה רגש 'רע' ומיותר (אני משתמש במרכאות היות וטיב או רוע של דברים הוא דבר יחסי לגמריי), למעשה השנאה היא-היא שהייתה הגורם שהניע את גלגלי השיניים של ההיסטוריה לשיפור. אחרי כל מלחמה צד אחד הרוויח וצד אחד הפסיד.
כולם תמיד מפחדים להיות המפסידים, לכן הם מנסים להימנע מלחימה.
תאוות הדם נמצאת בכולנו, אם זה אוהדים שמקללים את השחקנים\אוהדים של הקבוצה היריבה, ריבים פיזיים, או אפילו מלחמות.
יחסית להיותנו כבני אדם "גזע שוחר שלום" אנחנו די מלאים במלחמות - הצביעות הזאת היא שמחליאה אותי.
ואני לא היחיד שמאמין בזה,
קולמן מקארטי אמר- "כולנו פציפיסטיים בין מלחמות, זה כמו להיות צמחוני רק בין ארוחות".
לפי מה שאני רואה, מצבנו היום גרוע מתמיד, הצביעות של האנשים, אם זה בדברים הקטנים- שרה פיילין למשל, הייתה בעד הפלות לכאורה אבל לא נתנה לבתה בת ה17 לבצע הפלה לתינוק שלה.
או בגדולים- כמו המאפיינים החייתיים שבנו שאנחנו כל כך מנסים להתכחש להם.
הכרתי מזמן מישהי, שניסתה ללכת נגד כל השטויות האלה- הקונפליקטים שאנשים נכנסים אליהם בגלל משחקי מוחות פנימיים של אלפי שנים, אבל במקום לנסות למצוא את האמת שלה היא שוטטה בחוסר מטרה, במעין שטותיות אינסופית שכזאת.
הזמן עבר, הקשר נותק, ועם הזמן הבנתי שהיא ויתרה על עצמה, על הכל, נתנה לבורות להנחות אותה, לקונפליקטים לא רצויים להשתלט לה על החיים, כמו חיה מאולפת בכלוב, עליבות מושלמת.
הרבה מים עברו מאז, עברתי עיר, דירה, דרך חיים, התפתחות וגדילה, אבל לפני כמה ימים נזכרתי באותה חיה מסכנה והבנתי.
אני לא שונא אנשים, אני מרחם עליהם (לפעמים גם על עצמי)- על הפתטיות של כה רבים מאיתנו.
איך לפעמים אנחנו כאלה מסכנים, כאלה לא שווים כלום. כאלה לא מיוחדים.
ביוון העתיקה הנורמה של היום הייתה נחשבת תסביך, חטא אפילו - 'חטא ההיבריס', הגאווה.
כשאדם היה גאה בעצמו והיה טוען שהוא לא מאמין באלים ושכוחותיהם לא עולים על שלו, זה היה נחשב כחטא.
(שלא תבינו אותי לא נכון, אדם יכול להאמין בעצמו כאלוהים של עצמו וכשולט על חייו, אבל עם זאת לשמור על פרספקטיבה, לדעת שכוחותינו מוגבלים ושאנחנו לא כל-יכולים.)
היום כל אחד תופס מעצמו, זה מתחיל מהיהירות המעטה שאומרת ש"אנחנו הגזע האנושי עליון ונוצרנו בצלם 'אלוהים'", ממשיך ב"אנחנו העם הנבחר\הגזע העליון\המדינה החזקה ביותר" ויכול להגיע עד כדי כך שאנשים עושים דברים בניגוד לרצונם המוחלט או אומרים דבר אחד ועושים אחר.
השתן עלה לכל כך הרבה אנשים לראש, שכשאני הולך ברחוב, אני מרגיש כאילו אני טובל את הראש באסלה שעברה שימוש תדיר ושלא הורידו בה את המים שבוע.
האנושות מגעילה אותי בכלליות, בעיקר בגלל הפתטיות, כל יום אני נתקל בעוד ועוד דוגמאות ללמה אנחנו לא שווים כלום.
עצוב, ממש עצוב.
לא שונא, מרחם- עליכם, עליי, עלינו, על כולם.
| |
וואו, המון זמן עבר מאז שכתבתי.
ספק אם זה בגלל 'מחסום כתיבה', ספק אם זה העובדה שאני קורע את עצמי בלמידה.
אני מבלה את זמני בדילוג בין חיפוש עבודה נורמלית לבין לימודים לבין סתם התחמקות מהסטוקרית הקריפית.
מה שמוביל אותי לסיפור משעשע, איך כמעט, כמעט, התחלתי לעבוד בחברת פורנו.
גלשתי לי באתר דרושים כלשהו, ונתקלתי במודעה שעל הנייר נשמעה מתאימה לי בול, משהו בסגנון של:
"חברה מחפשת מנהל מערך וידאו צ'אטים למשרדים בצפון ת"א עם לקוחות מארה"ב ואירופה בלבד, אפשרות להמשך עבודה מהבית, אנגלית ברמת שפת אם חובה, שכר גבוה ברמה של חו"ל, משולם כל שבוע."
התלהבתי, שלחתי קורות חיים, ובאמת חזרו אליי אחרי שבוע וזימנו אותי לראיון עבודה.
אני נכנס למשרד, משרד רגיל לגמרי, בלי פוסטרים של סרטי פורנו או כוכבנית שמבצעת במישהו מין אוראלי בפינת החדר -
סתם משרד. התראיינתי, התלהבו ממני, אבל לצערי הרב נדרשו ממני יותר משמרות ממה שלוח הזמנים האקדמי שלי מאפשר לי.
אמרתי תודה אבל לא תודה, ואז סתם מתוך סקרנות שאלתי את המראיין "תגיד, באיזה סוג וידאו צ'אטים מדובר בכלל?"
והוא גיחך ואמר "בידור למבוגרים".
משעשע? כן.
באסה שאני לא עובד בזה? מאוד!
עברה חצי שנה מאז שנפרדה דרכי מהקריפית הקטנה, אבל היא לא מפסיקה לשלוח לי הודעות, באם זה דרך הפייסבוק, מיילים ואו פאקינג אסאמאסים.
באמת אבל באמת שאני כבר לא יודע מה לעשות לגביה. מה שאני כן צריך- זה אתגר, לא חיית מחמד.
ולא, לא אתגר בקטע של מתוסבכות ודפוקות יותר מסובארו פשע של נהג עם אפילפסיה (כי השטן יודע שגם עם כאלה הייתי, ולהרבה הרבה יותר מדי זמן!).
אבל עד אז, אני נהנה להיות, וסביר להניח שלמשך שארית חיי, מס' 1 בחיים שלי, הערך העליון, האל, הדוגמה.
קיצר, בלה בלה בלה, יאדה יאדה יאדה.
Carnis Maximus.
(אה, וקניתי סיג'יל חדש, המקורי שלי חזר הרוס מהציפוי, עוד חודש עד שהוא יגיע בדואר.)
| |
Brain storming
ישנתי על זה, 4 שעות אמנם, אבל ישנתי על זה.
כל ה12 שעות לימודים חשבתי, דיברתי עם החברים, והגעתי למסקנה .
אני עוזב את העבודה המשמימה בבית הקפה.
נמאס להתמרמר, להתעצבן מלקוחות, להיות הביץ' של הסניף ולחיות כמו אדם תקוע.
כי ככה זה מלצרות, זאת אף פעם לא עבודה קבועה, זאת מעין עבודה למתלבטים, תקועים ולהוגים.
אף אחד לא באמת רוצה למלצר במשך שארית חייו.
לדעתי, עד כמה שאני צעיר כביכול, מגיע לי יותר, הכישורים שלי, הניסיון לי והאמביציה שלי עצומים ולא יודעים שובע, נמאס להיות מבוזבז, סוף סוף, אחרי שנים של דיכוי מהסביבה, אני מכיר במגבלותיי, יכולותיי ומטרותיי לחיים.
אני רוצה להגיע רחוק.
ביליתי את כל היום בחיפוש מודעות דרושים של משרות שקשורות למחשוב\לוגיסטיקה\ תרגום.
נכון לעכשיו יש כמה עבודות אטרקטיביות, שלחתי קו"ח ונקווה לטוב, ולעבודה הראשונה שלי שנחשבת לעבודה רצינית.
ילד מגודל שכמותי, טוב לי. 
מצד שני-
אחד החברים הטובים שלי הועף ממסלול העתודה אתמול בלילה.
הבנאדם היה על סמסטר תנאי, ולא שיפר ציונים, הוא מתכוון כמובן לערער.
הוא בא מרקע קשה, אבא שלו נפטר כשהוא היה קטן, הוא עובד כמו חמור ומנסה לכלכל את אמא שלו תוך כדי למידה לתואר, ולא ממש הולך לו.
אדם חזק בהחלט, שטני משהו, ומעורר יראה!
מי ייתן והוא יחזור, ימשיך, ויצליח.
מאמינים בך, du min bror!
המערכת שלי מלאה, מטופלת ומתקתקת כמו שעון- As I ascend further into ubermenschehood.
אהבה וסיפוק יצרים נעים לכולם.
| |
There's a thin line between love and hate
המשפט הזה מעולם לא היה נכון יותר.
השבוע הראשון ללימודים אחלה, החברים אחלה, החיים אחלה.
הדבר היחיד שמעיב על שמחת החיים האינסופית שלי זה העבודה המזורגגת.
התחלתי שם לפני שנה, אמנם הרבה מים עברו מאז, אבל עדיין- לא מתאים יותר.
שנתיים וחצי של מלצרות זה מעל ומעבר.
מה גם שכשהתחלתי המנהל דאז, הבטיח לי התחשבות מלאה במערכת השעות ובלימודים- והכשרת בריסטה תוך 3 חודשים גג.
והנה עברה שנה, התחלפו 3 מנהלים,והדבר היחיד שלא התחלף זה שאני זה שמעיפים למחסן להרים את הארגזים אל הסניף, אני זה שנשלח לעשות עבודות שחורות, אני רואה איך חצי סניף שנמצא חצי מהזמן שאני נמצא מתקדם ואני לא מקבל כלום.
על הזין שלי.
אני עתודאי במסלול לתואר דו-חוגי מואץ.
יש לי רקע בהיי-טק, עם היסטוריה של בעלות חלקית על חברה.
יש לי זין די גדול ובשימוש.
ואני מניח שאני נראה די טוב.
אז למה אני צריך להיות זה שנגרר למחסן כל הזמן?
מה אני, מדען טילים רוסי שעלה לארץ?
שורה תחתונה- אם מישהו מחפש מעצב גרפי בסביבה תלת מימדית, קלדן, ג'יגולו, חשפן, ליצן לימי הולדת או לוגיסטיקאי מדופלם,
דברו איתי!
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
Baphometheus בן: 37 MSN:
תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
