RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
מימונלנד
השת"פ של המע"נ בענ"נ של המענ"ס....
ראבאק נמאס.
זה סופי, אין שביתה באונ', מה שאומר שאני מתחיל החל משבוע הבא ללמוד 40 שעות בשבוע (10 ימים ביום. ובשאר הזמן אעבוד על הסמינריונים+העבודה שלי.) בינתיים אני לומד למבחן במימון שאמור להיות לי ביום ראשון, מכין את דף הנוסחאות+הטיפים שלי.
התסכול והלחץ חוזרים, וזה לא כיף.
But I'l manage, I always do.
ועכשיו, לשיר של Vintersorg, אחלה להקה, ואחלה שיר שאני מוצא את עצמי שומע אותו הרבה בזמן האחרון.
Epilogue Metalogue - Sharpen Your Mind Tools[Man:]
Our evolving existence
Is the wording of our endless strife
[Matter:]
But what about my assistance?
Of granting you these questions of life
[Man:]
I'm built by you, but you live only through me
A paradox that I still escape
[Matter:]
But, it's by that clue that your thinking can be
The reader of my numerous shapes
So, sharpen your mind tools,
your grammar of logics refines
And sharpens your mind tools,
Cause the thinking of thinking evolves your thinking
Mind tools,
Reasoning dug forth from inner mines
With sharpened mind tools
Your awareness is kept from sinking,
Into sleep
[Man:]
But the principle of awareness stretches
In our nerves, longer than the ecavator
[Matter:]
I'm your sensible nerve that fetches
Your views. Your thoughts resonator
So, sharpen your mind tools,
your grammar of logics refines
And sharpens your mind tools,
Cause the thinking of thinking evolves your thinking
Mind tools,
Reasoning dug forth from inner mines
With sharpened mind tools
Your awareness is kept from sinking,
Into sleep
מלבד זה אין לי מה לומר יותר מדי, החיים עצמם די מונוטוניים בשלב הזה, ללמוד- לבלוס קצת אוכל ואז ללמוד עוד קצת, לא חיים רעים, הם לא יכולים להיות רעים, אז זהו.
לילה טוב.
| |
For it is better to reign in Hell than serve in Heaven
נכדה כתבה משפט בפוסט שלה, לפיו "אף אחד אינו חופשי באמת".
זה כ"כ נכון שזה עצוב.
האדם מעצם קיומו אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, תמיד יש הגבלות פיזיות, מנטליות וחברתיות.
החופש הוא אשליה, אשליה שבתורה, יוצרת לה מסך אשליות.
רובנו מתחילים את החיים כפשוטם,אט אט מחנכים אותנו לדעת "מה מותר" ו "מה אסור", מרעילים את מוחנו במידע לא אובייקטיבי שמשפיע ופוגע בנו, אנו לומדים את מגבלותינו הפיזיות והמנטליות, ואט אט נערמות להן מגבלות חברתיות אחת על השניה, ומשפיעות על המנטליות שלנו כבני אדם בהמשך הדרך
.
גיל ההתבגרות, 'גיל המרד' כביכול- הוא הגיל שבו ניצוץ מאבק ברובנו, מאבק לצמצם את כבלי המוגבליות באשר הן.
מאבק שלעיתים פוסק, אצל אלו שכבה אצלהם הגיץ, הלהט, החיים. הם אלו שמצטרפים בסופו של דבר לעדר הנצחי של האנושות, לערימות הבשר הנרקב וחסר החיים.
הם אלו שמוותרים, ומתרגלים לחיים בכלוב של זהב, עם כל פרט קטן בחייהם שמוכתב להם ע"י הסביבה.
שמתכחשים, ומנערים את מאבק הנעורים בתואנות של "הייתי ילד, לא ידעתי מה אני רוצה מהחיים שלי."
הם, הם האנשים, שחיים בסרט, שראשם תקוע כה עמוק בתחת שהדבר היחיד שהם שומעים זה את הפלצנות של עצמם.
ואלו הממשיכים להאבק, בריקבון המתפשט והמצחין הזה שלא נגמר, ב"הומניות" שרק גוררת הרס וכאוס.
אלו שלא מוותרים, גורלם גרוע לא פחות. לעד יחיו הם חיים של מאבק, בניסיון נואש להגיע לחופש, חופש שמעולם לא יושג, מהסיבה הפשוטה שלאדם מגבלות בגוף ובאינטלקט, היות והוא לעולם יהיה בלתי אינסופי.
מכאן עולה הסוגיה בפני רבים- "האם לצעוד בדרך הקלה, אל כלוב הזהב? או לחיות לעד בחוץ, בפרא, להאבק על הקיום?"
לצעוד בדרך הידועה והמוכרת לכולם, או במשעול חדש ולא ידוע? אין תשובה.
הכל תלוי. לאלו מביננו עם חוסן מועט יותר, שקשה להם להדוף את המגבלות, להרים מעליהם את העול, ולו למעט זמן- אלו בוחרים בכלוב הזהב. יש מביניהם הנאבקים, הכרתי כמה כאלה במהלך חיי הקצרים, אבל הם חלשים, וותרנים, וגורלם? זהה בכל מקום- כלוב של זהב.
והפראים? אלו מביננו שהאוגרים והעכברושים צופים בהם מבעד לסורגי הזהב, המתרוצצים בחוץ, שדרי הכלובים הזהובים זועקים אליהם מילות גנאי כדוגמאת "חולי נפש" או "מטורפים", אלו שחיות המחמד בסתר ליבם מבקשים גורל דומה, אומץ ונחישות לעמוד בתלאות הדרך הלא ידועה.
הם האמיצים, הנחושים. אלו שלמרות כל המכשולים שניצבים בדרכינו במהלך חיינו, באם הם מעשה אדם או טבע, ממשיכים להאבק, להילחם, ליצור, להקים ולהתפתח.
הם אלו שעושים היסטוריה, שמקדמים את העדר, הרואים, הרועים.
מכאן עולה השאלה המתבקשת- "ארז קשישא, וכיצד אתה רואה את עצמך?"
הייתי רוצה לחשוב על עצמי כרועה, אך עדיין טבועה בי הצלקת, הצריבה העדרית בה אני ממשיך להאבק. ומי כמוני יודע, אדם שכל חייו היו מאבק עד כה, שהמאבק מחזק, מחשל ומפתח. אני נאמן לדרכי, דבק בגרסתי, ועומד במילתי- לעולם לא אפסיק להאבק.
בעבר, היהירות שטבועה בעדר עוד הייתה כבירה בי. כה יהיר הייתי, שהייתי מנסה לשחרר את הכבשים, העכברושים, חיות המחמד אל הפרא,לרעות אותם, לנסות ולהביא אותם לתחושת הסיפוק שאני חש, להפוך אותם לרועים.
מטעויות לומדים, והו, אני בהחלט יכול להגיד שלמדתי רבות.
את כוחי אני שואב מעצמי, לא מדמות משגיחה, לא מקבוצה, מעדר. מהשאיפה לעצמאות ולחופש, כשם שמדינות שואפות תחושת חוזק ויוהרה מהעצמאות המדומה שלהן. כך גם אני שואף, מודע לכך שלא אזכה לגעת בעננים אבל מנסה להגיע כמה שיותר קרוב, ותודות לכך אני מתחזק.
כמו שרוברט פרוסט כתב בשירו:
I took the road less traveled by, and that has made all the diffrence
או, כמילותיו של הרועה ג'ון מילטון, מParadise Lost:
It is better to reign in hell than serve in heaven.
לילה טוב לכולכם, באשר תהיו- מאהבותיי, משנאותיי - מעברי, מעתידי.
| |
All is well
חקב"ץ א' עבר.
חקבץ' ב' ומימון בפתח.
והכל? הכל טוב.
נפרדתי אתמול מ"ידידה טובה ביותר" (והמבין יבין  ) שהחליטה להשתקע ולהתחתן, ניהלנו שיחת נפש (לשם שינוי, חיחיחי) קטנה בקופי טו גו אל תוך הלילה והיה בהחלט מהנה.
הגענו יחד למסקנה שאני בתקופה האחרונה בשאנטי מטורף, ולא, זה לא בגלל שהיה לי חופש מהלימודים ומהמבחנים.
פשוט תחושה נהדרת- לא אכפת לי מהעתיד שלי, כי הוא מובטח- למרות הכישלון של Sansoft, למרות החרא שעברתי, למרות הזמן המבוזבז עם אנשים שאני מחשיב כנחותים לי.
אני כבר לא מרגיש מבוזבז, עם פוטנציאל לא ממומש. נכון לעכשיו, אני מצטיין בכל מה שאני שואף אליו
(באם זה בתחום המיני\רומנטי, האקדמי, או החברתי), ללא מכשולים, אנשים ו\או חוסר מזל שכבלו והאטו אותי בעבר.
אני מתפתח (לא כמו פוקימון, כן?), מתחזק ( ולא במובן של הנחמן מאומנים), ומחכים מיום ליום (מלשון נהיה חכם,כאילו דה).
For no longer will I be chained by the weaker of minds,
No longer will I be held by those who claim to be gentle and kind.
For they will forever in their imaginary world live
They kept taking and taking, though they claimed to give.
No more of this nonesense, no more of this stress
I've grown stronger, and got out of this mess.
My wisdom unmatched, my strength quite unique,
Good bye my good friend, the chick from Anik.
ועכשיו? בחזרה למודלים סטוכסטיים!
Infernally yours
ארז.
נ.ב
ראבאק, הטמטום באנשים מפתיע אותי כל פעם מחדש.
Yes, I'm pissed at your.
Yes, you are no longer in my inner circle.
Can we still be friends?
well, NO.
וואלה, אתה אחד הבוקים.
| |
Cows go moo when they Poo
אני מחכה לסוס שיבוא לאסוף אותי ואת חיון, ואז אנחנו נוסעים לנו לבלוס בשר בדיקסי עם שאר החמולה, ואח"כ לפתוח נרגילה .
התמודדתי די יפה עם התמוטטות Sansoft,אולי בגלל שהחצי שנה-ומשהו האחרונות חיזקו אותי ללא שיעור.
יצאנו אתמול החבר'ה מהאונ' לחגוג ליוליה יום הולדת 19 (קטנה קטנה אבל וואחד נוכחות).
רקדנו, דפקנו ת'ראש, ואני וביטון תפסנו לנו 2 בחורות לריקודים צמודים ביותר.
היה בנזונה.
הגעתי למסקנה מסויימת שנשמעת די יהירה, ואולי היא באמת יהירה.
אבל הגעתי למסקנה שיש אנשים מהעבר וההווה שלי שאני משמש להם השראה, קפיצת מדרגה להתפתח, גורם להם לחשוב, להתאמץ ולהסיק- להתחזק.
זה די גורם לי לאגו בוסט. נו טוב, כיום הרבה דברים גורמים לי לאגו בוסט, הרי גם ככה הוא עצום.
אני מחכה בקוצר רוח לסיים עם המבחנים, בתקווה שהשביתה לא תימשך יותר מדי זמן.
(ואם כן, אז לפחות אפשר ללכת עם תום והקבוצה הסטלנית של העתודאים לאיזו מסיבת טבע טובה, ולאבד שם את הראש.)
אז בטון זה אני מסיים את הפוסט הזה, והולך לערב של תאוות בשרים (במובן המילולי של זה, לשם שינוי), וחברים אמיתיים.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
Baphometheus בן: 37 MSN:
תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
