נזכרתי באותו יום חמישי ההוא, לפני שבעה חודשיים.

חלה לה מסיבה מקסימה.

יומולדת לע' וא'. שני בחורים מקסימים. שניהם בני 16. אני אוהבת מאוד את שניהם.

כמובן גם מתן היה, הוא הביא איתו בחורה ש|לדעתי, ולדעת הרוב| נראתה כמו אחות של סבתא שלו. -מצמרר. 

נחזור לענייננו. היה הרבה רעש. מוזיקה רועשת, אורות, שתיה, אלכוהול מזרונים והרבה קיא. -עוד יותר מצמרר.

יצאתי עם אני ועצמי, והתבודדתי לי להנאתי.

יישבתי על ספסל וחממתי את מקומי בנעימים.

לפתע, משום מקום הפתיע לו ע' האקס של אחותי, ובעל המסיבה. הוא התוודה.

אמר לי שהוא עשה שטויות.שאלתי בתמימות מה פשר היותו כאן לידי, ולא במסיבה, והוא ענה:

הוא אוהב אותי, ועשה טעות שיצא עם אחותי. -וזה הקטע הכי מצמרר.

אווחחח.. למה? אז שתקתי, לא היה לי כוח אליו.

הלכתי לי לגן, שוב התבודדתי עם אני ועצמי וחיממתי את מקומי בנעימים על ספסל עץ כחוש.

משם שם הפציע לו א'. רק שבצורה יותר אלגנטית.

"בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע".

קפצתי ממקומי, הפלקתי לו ליטוף משמעותי, וחזרתי למקומי.

הוא התיישב לידי, והתחיל בשיחה מאוד 'מעניינת'.

"תגידי, בא לך חבר?.."

"לא."

"למה?!?!?.. בא לי עלייך!. את עושה לי את זה.."

"אממ... טוב. אוקיי אני יכולה להציע לך משו?!."

"בוודאי. נסיכה"

"יש שם עץ. והוא מאוד מזמין אותך..  בבקשה.. תלך.."

בעודנו משוחחים על עצים וחירמונים, הופיע לה חבורה גדולה של בנים. הם התיישבו על הספסלים עם נרגילה, שתיה, וMP4 ביד. בעודם מהלכים לידנו, אחד מהם זרק משפט בנוסח "בואו נשתה נעשן, נשתכר, ויהיה פה מכות".

אכן. היה שם מכות.

א', ששמע זאת חטף עצבים וקרא לכל הערסים השתויים מהמסיבה הרועשת שנ"ל.

הוא הלך אליהם עם חמולה שתוייה ועמד בראשה.

שאל  "מי הבנזונה שאמר את זה?, מי שאומר לי 'לא יודע' חוטף תכאפה שתזיין אותו לנטוויזן. מי אמר?!".

"לא יודע"-אכל כאפה.

"מי אמר?"

"לא יודע!!!"-אכל כאפה.

"מי אמר את זה? יבנזונה!!!"

"לא יודעע!!"- וגם הוא אכל כאפה.

אני לא מבינה אך עד עכשיו הם שתקו. פשוט בלסו כאפות בקצב. לפחות 5 ילדים. קראתי לא' שיפסיק עם זה. אבל זה לא עניין אותו, והוא המשיך.

"מי אמר את זה?!.. ימזדיין בתחת"

"אמא שלך מזדיינת. מה תעשה? תתן לי גם כאפה.. יהומו מוצץ."- פה התחילו מכות של ממש!

צעקתי להם להפסיק. הייתי הבחורה היחידה שם. נבהלתי, פחדתי.

אווי, כאילו זה מה שחסר לנו עכשיו הנרגילה נפלה, והכד נשבר לרסיסים.

מישהו, |ואני יודעת בוודאות שהוא מישהו מהמסיבה שלנו| תפס חתיכת נרגילה ודקר את הבחור ה'מתחצף'.

ירד לו דם. המון דם. הרבה הרבה הרבה מאוד דם.

הבנאדם התחיל להסתובב סביב עצמו לאורך 50 מטר, נוצר שביל דם.

תפסתי אותו חזק בכתפיים וביקשתי ממנו לשכב על הריצפה.

הוא פלט נוזלים מהפה וצעק שכואב לו "נקרע לי שם משהו. נקרע" בשבלב זה התחלתי לבכות.

צעקתי בקול "ימזדיינים תראו מה עשיתם!" בתקווה שזה יעזור במשהו.

חבר שלו הוריד את הקפוצ'ון שלו, וזרק לי ביידים.

עוד יותר בכיתי. הוא פשט את החולצה וגופו העליון נשאר חשוף לקור.

הוא קרע את החולצה לשתיים וקשר לו סביב הדקירה.

לא ידעתי מה לעשות תפסתי לנדקר בפנים הסתכלתי עליו חזק בעניים. התרוממתי, וברחתי..

רצתי ישר לאורטל. החברה הכי טובה שלי. בכיתי המון!.

היה לי קשה לראות את זה.

אני שונאת אותם. אני שונאת.

ועכשיו.

אני יושבת מנגבת דמעה ומשננת לעצמי.

אגו, גאווה, כבוד עצמי או איך שתרצו לקרוא לדבר הדפוק הזה, יכול להרוג.

בשביל שטויות.

כולם כאלה.

בנים, בנות.

איזה אנשים רעים.

התייאשתי לקרוא לעזרה.

התייאשתי לבקש שקט.

אני מייואשת.

שיהיה המשך יום מקסים שקט ורגוע לכולנו.