|
 כינוי:
TheSecretWriters בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2010
דגים מתים - הולכים עם הזרם
פעימות לב, דופק מואץ,
מכין לי עוד כוס אלכוהול,
חיוך טיפשי נמרח לרוחב הפנים, מסתכל על החדר כיאילו אני רואה הכל לראשונה,
את האנשים ששמו את הרצינות ואת הכבוד בצד והחלו משתטים...
את הקירות הלבנים, את פנייך.. יושבת ממולי ומחכה לתשובות. אך לא הצלחתי לומר מילה,
רק המחשבה על לפצות את פי ולספר, סיכנה את סכר הדמעות העומדות להתפרץ ללא מעצור.
כיבו את האורות. צללים נפלו עליי, כמו גלים שחורים וכבדים בלב ים המונעים ממני לנשום,
עצבות כבדה ולא מובנת,
מסתכל עמוק בפנים ומחפש מה לא בסדר איתי, למה אני היוצא דופן,
ואז מביט שוב, אך בכל האנשים מסביבי, למה הם יכלו לעשות הכל ואני לא,
למה אני בחרתי לעזוב את הדרך הראשית וללכת בדרכים אחרות.
נכנסתי לשירותים, אור פלורוסנט מסנוור וצורב, מביט דרך עיניים מטושטשות בדמותי במראה,
מוחק את כל היופי מהפנים, יחד עם החיוך. מתפשט מהבגדים החגיגיים.
סכר הדמעות התנפץ לרסיסים, עמודי התווך בנפשי הפכו לאבק, נצמדתי לקיר האמבטיה הקר כקרח ושקעתי לרצפה.
לא יכלתי לסבול את זה יותר ולמרות זאת, הודתי על ההתפרצות שהרגישה כל כך טוב, אני לא זוכה להרבה הזדמנויות כאלה לאחרונה,
המשכתי לבכות עד שהדמעות עשו את שלהן והעצב חלף זמנית, והגיע השפל... ותחושת קטטוניות שלא איחרה לבוא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
