|
 כינוי:
TheSecretWriters בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2009
בהקדשה.
כמה פעמים סירבת, לקחת מובן מאליו
השערות השחורות הלבינו לאט לאט
הימים, כמו דפים שנזרקו אל תוך רוח סערה
משתוללים, מתפזרים, מופרדים
כל יום בחייה הושלך לכיוון אחד
וכמו הדפים, גם היא בודדה
וכמה דמעות היא שילמה, ביוקר
הדם הזורם בעורקיה נשפך לשווא, על הרצפה
לאחר שהגוף התרסק אל האדמה
הרגליים, אל הברכיים, אל החזה ואז הראש
יכלת לדפוק על הדלת, מה שלומך?
אולי להתקשר, או לשמור על סוג של קשר
הדירה ריקה, חוץ ממנה שמחכה כבר שנים
אף אחד לא מגיע, אפילו לא שכנים.
הלהבות שהוצתו, הרגשות שנשפכו
ועדיין, הם לא התייחסו
הכל נכתב, כולם ידעו ואחרי שבוע שוב, שכחו
וכמו כולם, גם אני המשכתי, בקושי כאבתי.
אף אחד לא ידע שפה זה יגמר, היא ישבה על המיטה
היא היתה מאופקת ועיניה מושפלות אל הרצפה
הסתכלה על הכיסא שהונח אל מול לחלון, מסביבו ניירות מפוזרים
החלה לבכות, אני איתה, היא היחידה שמצליחה לדמעות שלי לזלוג
חושבים על מה שקרה, ועל כל מה שלא עשינו.
לא חשבתי שאני ארשום את זה אי פעם.
ז"ל. אני אוהב אותך ואפילו יותר, אני מצטער.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
